Page 296 - zman
P. 296

‫‪ | 296‬קריסטן אשלי‬

                                                            ‫"לא‪".‬‬
                                                      ‫"אני בסדר‪".‬‬
                            ‫"קאדי‪ ,‬יש שלג בחוץ‪ .‬שימי מגפיים‪".‬‬
‫״קורט‪ ,‬הם היו בשוק הסרטנים‪ ,‬משוטטים בין עוגיות וופי פאי‪ .‬הם‬
‫כנראה הפסיקו לשוטט שתי שניות אחרי שנתתי להם את האו‪.‬קיי לחזור‬
                                        ‫הביתה‪ .‬הם יהיו כאן כל רגע‪".‬‬
                                                  ‫"מגפיים‪ ",‬פקד‪.‬‬
                     ‫"הגרביים האלו עבות יותר מהמגפיים שלי‪".‬‬
                                                    ‫"מה אמרתי?"‬
                                                ‫"קורט!" התפרצה‪.‬‬

                                                          ‫"קאדי‪".‬‬
                                                     ‫היא הזדקפה‪.‬‬
                                          ‫ואז השפילה את ראשה‪.‬‬
                                                  ‫הוא נדרך מייד‪.‬‬
                  ‫שיט‪ ,‬הוא לא היה צריך ללחוץ בעניין המגפיים‪.‬‬
‫כשהרימה את ראשה‪ ,‬התנפלה עליו שוב‪ .‬ידיה בשערו‪ ,‬משכה את‬
         ‫פיו אל שלה ונישקה אותו נשיקות רטובות וכבדות ועמוקות‪.‬‬
       ‫הוא סובב אותה‪ ,‬הצמיד אותה אל הדלת ונענה בהתלהבות‪.‬‬
‫לבסוף ניתק את פיו משלה ואמר את מה שהיה צריך לומר‪ ,‬לא‬
                                        ‫בשבילו או בשבילם‪ ,‬בשבילה‪.‬‬
                                                      ‫"חייב לזוז‪".‬‬
                                           ‫"אוהבת אותך‪ ",‬לחשה‪.‬‬
                                        ‫קורט השתתק באותו רגע‪.‬‬
                               ‫"אוהבת אותך‪ ,‬קורט‪ ",‬לחשה שוב‪.‬‬
‫״אני אוהב אותך‪ ,‬קאדי‪ ",‬לחש בחזרה‪ ,‬רפרף שוב בשפתיו על‬
      ‫שפתיה ואמר‪" ,‬רק תיכנסי פנימה‪ .‬תתחממי‪ .‬ואני אתקשר מחר‪".‬‬

                                                         ‫"או‪.‬קיי‪".‬‬
‫עוד נגיעה של שפתיו בשפתיה‪ ,‬כאילו לא היה מסוגל להתקיים בלי‬
‫הקשר הזה‪ ,‬ולבסוף משך אותה מהדלת‪ ,‬הכניס אותה פנימה והתעכב‬
‫עוד רגע כדי לתת למידנייט ליטוף מהיר‪ .‬הוא הביט אליה‪ ,‬חייך‪ ,‬חיכה‬

                                          ‫עד שראה שפניה מתרככות‪.‬‬
                          ‫ואז הסתובב אל הדלת‪ ,‬פתח אותה ויצא‪.‬‬
   291   292   293   294   295   296   297   298   299   300   301