Page 68 - zman
P. 68
| 68קריסטן אשלי
הדרך למילאנו ,אבל למי איכפת? אם את יכולה ללכת לישון בלילה
בידיעה שאת אחרי יום עבודה מלא ואת בדרך הטובה ולא משנה לאן
היא מובילה ,אז זה מה שיש כרגע".
הוא לגמרי צדק.
זה היה הרגע שבו תהיתי אם הוא יכול לשים ראש על הכר שלו
בלילה בידיעה שהוא בדרך הטובה.
וגם רציתי להניח את ראשי על הכר שלידו .ולבסוף ,ממש רציתי
לנשק אותו.
אבל זה לא היה מוכיח לו שלמדתי את הלקח שלי מאותו לילה,
שנפל לי האסימון ואני מתכוונת להתאפס על עצמי.
אז התרחקתי מעט והוא אפשר לי והסיר ממני את זרועו.
הצטערתי לאבד אותה.
לא נתתי לעצמי לחשוב על זה.
הבטחתי" ,אני מתכוונת להיכנס למכונית ולהסתלק מכאן ,להגיע
הביתה ,כל עוד יש לי בית ,לישון כמה זמן שאספיק ואז לגרור את
עצמי לעבודה.״
הוא חייך" ,ילדה טובה ".חייכתי בחזרה.
הוא קפץ מקצה הארגז ,אחז בידי ,משך אותי למטה ,ואמר" ,אני
אלווה אותך למכונית".
"קיי".
הוא ליווה אותי למכונית שלי .זאת אומרת ,הוא הלך לצידי ואני
הובלתי אותו למכונית שלי.
הוא עצר אותי ליד דלת הנהג והסתובב אליי ,כשהוא מרפה (למרבה
הצער) מידי.
"את מסוגלת לנהוג?"
רשמית ,נראה שלא .אבל אין דבר שגורם לבחורה להתפכח במהירות
רבה יותר ,מאשר להימלט בקושי מזיון קבוצתי שלא רצתה להשתתף
בו ,להינצל בידי בחור נאה שהיה נחמד אבל (כנראה) מפוקפק ושהיא
דווקא כן רצתה לזיין — ואז לשפוך עליו את כל קורות חייה ,בזמן
שהוא נאלץ להרגיע אותה בצורה מגושמת ,על דלת ארגז המטען של
טנדר שברולט.
"אני בסדר".
