Page 66 - zman
P. 66
| 66קריסטן אשלי
"צוחק איתך ,קאדי ",אמר ברכות ,ונשמע עדיין משועשע ,ושני
הדברים האלו יחד היו מנה כפולה של טוב.
שיט.
איך יכולתי לשכוח כמה הבחור הזה מוצא חן בעיניי.
"אני לא ממש במצב רוח לצחוקים עכשיו ",אמרתי לפולקסוואגן
ואן שחנתה ליד הטנדר שלו.
"ככה זה נשמע ",מלמל .ואז הפסיק למלמל ואמר" ,דברי אליי".
"אני ממש מעריכה את מה שעשית אבל —"
הפסקתי לדבר כשהאצבעות שלו נסגרו סביב סנטרי ,הוא סובב
אותי כך שאביט בעיניו וחזר ,יותר בתקיפות הפעם" ,דברי אליי".
הבטתי לתוך עיניים שהיו עתה רציניות מאוד וזה פשוט קרה.
זה יצא מתוכי.
אימא ואבא שאומנם אהבו אותי ,אבל באותה מידה היו מאוכזבים
שלא התאמתי לשאיפות המוגזמות של המשפחה .אבא שעשה
הרבה כסף בתפקיד חשוב בחברת מחשבים גדולה .אימא שמנהלת
את המחלקה לריפוי בעיסוק בבית החולים שלה .אחי שקיבל מלגה
אקדמית בברקלי וסיים את הקולג' עם שלוש הצעות עבודה ,כולן
בשכר של פי חמישה מהשכר שאני מקבלת ,כולל השעות הנוספות,
בסיפ־אנד־סייב.
שיתפתי אותו בכך שהמכונית התקלקלה ושעוד מעט אהיה חסרת
בית.
סיפרתי לו שאני מודאגת בקשר למריה ,לא רק כי החבר שלה בקטע
שלי ואם אי פעם היא תגלה את זה ,לא לוני יהיה זה שיעוף מחייה,
אלא גם כי היא נראתה כאילו אין לה שום כיוון ,ולא רציתי להישמע
כמו אימא שלי (שהייתה בטוחה שלי אין שום כיוון) ,אבל הגיע הזמן
למצוא כיוון.
לא סיפרתי לו כמה הייתי מסויגת מזה שלוני המשיך לבלות עם
לארס והחבר'ה שלו ,מתוך מחשבה שאומנם לא ראיתי את טוני מאז
הפגישה הראשונה שלנו לפני חודשיים ,אבל בפגישה ההיא התרשמתי
שהוא חלק מהחבורה של לארס .לא ידעתי איך הוא יקבל את זה והוא
בדיוק הציל אותי מאונס .לא חשבתי שכדאי להעליב אותו.
אבל כן אמרתי לו שאני כנראה סתם לוזרית אם אני חושבת שמשרה
