Page 67 - zman
P. 67
הזמן שחלף בינתיים | 67
בסיפ־אנד־סייב תוביל לקריירה שבה אדלג עם חוג הסילון בין פריז,
מילאנו ,לונדון וניו־יורק ,בנעליים יקרות כשמעיל הגשם היקר שלי
מתנפנף מאחורי גבי.
כשסיימתי ,הוא ציין את המובן מאליו.
"זה הרבה".
הנהנתי ולקחתי שאיפה ,נבוכה מכך ששפכתי את כל זה.
זה היה הרגע שבו קרה משהו מוזר ,כי טוני נראה לרגע כאילו הוא
מהסס.
זאת הייתה הפעם השנייה שראיתי אותו בחיי כך שלא הכרתי אותו
טוב מספיק כדי לדעת ,אבל זה נראה לגמרי לא אופייני לו לא לדעת
בדיוק מי הוא ומה הוא עושה.
ואז הוא כרך זרוע סביב גבי ,משך אותי אליו וחיבק אותי.
שאני אמות!
"זה ישתפר ",מלמל ,והיסס שוב לפני שהרים את ידו שהייתה כרוכה
סביבי וטפח במבוכה על זרועי ואז שב והוריד אותה וחיבק באצבעותיו
את מותניי ,הפעם בלי שום מבוכה .לפחות לא באופן שבו חיבק אותי,
מבחינתי זה כן היה מביך ,להיות חבוקה בזרועותיו של טוני.
ובכל זאת ,היינו די מתוחים ,ישבנו בשתיקה מעיקה ,ואני ניסיתי
לשבור אותה ואמרתי" ,אני אמצא פתרון .ככה זה בחיים ,לא? תוקעים
לך עיזים ואתה צריך למצוא פתרון".
"טוב".
"אתה נורא נחמד אליי ",ציינתי.
"כן ,אני נחמד".
הוא אמר את זה כאילו זה בכלל לא נכון וצמרמורת עברה בי.
הסתובבתי אליו כשזרועו עדיין כרוכה סביבי והטיתי את ראשי
לאחור — נאבקת בתחושה האסורה שעלתה בי כשהפנים שלי קרובים
כל כך לשלו — ואמרתי" ,אתה יכול להפסיק להיות נחמד .אני בסדר
עכשיו".
"אני אפסיק להיות נחמד כשאדע שאת נכנסת למכונית שלך,
מסתלקת מכאן וגוררת את עצמך לעבודה ,גם אם תצטרכי לגרור
רגליים כל היום ,כי יש לך כיוון ואת לא תוותרי עליו ,רק כי אחיך חמור
וההורים שלך לא מבינים אותך .אני לא בטוח שסיפ־אנד־סייב היא
