Page 65 - zman
P. 65
הזמן שחלף בינתיים | 65
אותי לקריירה שתיתן לי מושב בתצוגת האופנה של אלכסנדר מקווין
בלונדון (או במקום שזה לא יהיה).
לא הייתי מסוגלת אפילו לשלוט בעצמי למשך הזמן שנדרש כדי
לשכנע את ההורים שלי לתת לי הלוואה.
נראה שבסוף אמצא את עצמי עם איזה בחור שיתנהג אליי כמו
לזבל ויכניס אותי להיריון ואעבוד בסיפ־אנד־סייב למשך שארית חיי.
למען האמת ,העולם זקוק לאנשים שיעבדו בסיפ־אנד־סייב .אחרת,
איך אנשים יחטפו על הדרך איזה כוס קפה או חטיף תירס מטוגן או יקנו
את זוג המגבים שהם צריכים?
אני פשוט ...פשוט...
לא רציתי להיות אחד מהאנשים האלה (לא לנצח).
"קאדי ",קרא טוני.
הבטתי בו ישירות" .אני מצטערת .אתה צודק .אני מתנהגת כמו
טיפשה .אני צריכה להיות בעבודה בשבע ואני אפילו לא יודעת מה
השעה עכשיו אבל —"
"אחרי שתיים וחצי".
נהדר.
"קאדי —" הוא התחיל לומר.
קטעתי אותו" .אני מצטערת .היה לי יום רע ,שבועיים רעים ולא
התמודדתי איתם כל כך טוב ואתה היית צריך ל ...להתערב וזה נפל
עליך ואני מצטערת .אבל אני מעריכה את זה .באמת .הייתי מכינה
לך עוגיות ,אבל לא יהיה לי מטבח בזמן הקרוב .והמכונית שלי
התקלקלה והוצאתי את כל החסכונות שלי כדי לתקן אותה ואין לי
אפילו קמח ,או סוכר חום ,או חמאה ,בטח שלא שוקולד צ'יפס או
תמצית וניל .אז —"
התחלתי לרדת מתא המטען ,אבל הפסקתי כשטוני קטע אותי בקול
רועד מרוב צחוק" .אל תזוזי".
נעצתי בו מבט ותהיתי איך הוא יכול להישמע כל כך משועשע
כשהשפתיים שלו בקושי חייכו.
אף על פי שעיניו נצצו ממש .אפילו בחושך.
"אין קמח?" שאל.
הפניתי מבט.
