Page 135 - 13322
P. 135

‫בי קרפ | ‪135‬‬

‫בעסקיהם לעשות כסף ולרכוש עבד לביתם‪ .‬לעומתם הוא מעמיד‬
‫את היחסנים‪ ,‬שאף שנשארו חסרי כול הם "מתכבדים"‪ ,‬שומרים על‬
‫כבודם‪ .‬בדומה להבדל בין עושי חסדים ובין מתחסדים‪ ,‬כך ההבדל בין‬
‫מכובדים ובין מתכבדים‪ .‬והלומדים משלמה המלך לימינו מפרשים‪:‬‬
‫ממתכבד וחסר לחם — אמר למתגאה בייחוסו‪ :‬אתה הטיפש שסוגר‬

       ‫שושלת של גאונים‪ ,‬ואני החכם שמתחיל שושלת של חכמים‪.‬‬

                    ‫י ֹו ֵד ַע ַצ ִ ּדיק ֶנ ֶפׁש ְּב ֶה ְמ ּת ֹו ְוַר ֲח ֵמי ְרׁ ָש ִעים ַא ְכ ָזִרי‬

‫לוט הבין את הנפש מלאת הצער של בנותיו‪ ,‬שנטשו את סדום בלי‬
             ‫בעליהן וחששו שלעולם לא יוכלו להביא ילדים לעולם‪.‬‬

‫ורחמי רשעים אכזרי — הרחם שלהן היה שייך לרשעים אכזרים‪,‬‬
‫ואלה באו על עונשם ונספו‪ .‬ולכן נחלץ הוא עצמו‪ ,‬לוט‪ ,‬למלא את‬
‫תפקיד הבעלים‪ .‬והנמשל מחיי החקלאים‪ :‬יודע צדיק נפש בהמתו —‬
‫נפש בהמתו‪ :‬מתי לתת לבהמה לנפוש‪ .‬כל סוס יש לו כוח אחר —‬
‫הנקרא כוח סוס — וכל סוס צריך לנוח במועד משלו‪ .‬והצדיק שמצטער‬
‫בצערם של בעלי החיים‪ ,‬יודע מתי שעת המנוחה לבהמתו‪ .‬והרשע‬
‫לעומתו אכזרי כלפי הבהמה‪ ,‬כי כך טבעו וכזה יצא מרחם אמו‪ .‬ולכן‬
‫נאמר‪ :‬ורחמי רשעים אכזרי — הרשע יצא אכזרי מהרחם‪ .‬עד כדי כך‬
‫עד שניתן לחשוב שהרחם עצמו אכזרי‪ .‬ועל כך נאמר בילקוט שמעוני‪:‬‬

                 ‫כל המרחם על אכזרים סופו שמתאכזר על רחמנים‪.‬‬

                  ‫עֹ ֵבד ַא ְד ָמת ֹו ִי ְ ׂש ַּבע ָל ֶחם ּו ְמַר ֵ ּדף ֵרי ִקים ֲח ַסר ֵלב‬

‫עובד אדמתו ישבע לחם — לוט האמין שיצליח לשקם את עצמו‪ ,‬כי‬
‫ידע שאדמת בקעת סדום היא אדמה פורייה ומי שיעבוד אותה כראוי‬
‫לא ירעב ללחם‪ .‬שנאמר בבראשית‪ַ :‬ו ִּי ָּ ׂשא ל ֹוט ֶאת ֵעי ָניו ַו ַּיְרא ֶאת ָּכל‬

      ‫ִּכ ַּכר ַה ַּיְר ֵ ּדן ִּכי ֻכ ָּל ּה ַמׁ ְש ֶקה ִל ְפ ֵני ׁ ַש ֵחת ְיהָוה ֶאת ְסדֹם ְו ֶאת ֲע ֹמָרה‪.‬‬
‫ומרדף ריקים חסר לב — ואם ינסה לרדוף אחרי חתניו העצלים‪,‬‬
‫יעשה מעשה חסר תועלת‪ .‬והנמשל מחיי החקלאים‪ :‬עובד אדמתו —‬
‫רבים לא עבדו את אדמתם‪ ,‬אלא השכירו עצמם לעבוד אצל בעלי‬
‫אדמה אחרים‪ .‬ולכן נאמר "אדמתו"‪ ,‬שהיתה ממש שייכת לו‪ .‬בעל‬
   130   131   132   133   134   135   136   137   138   139   140