Page 192 - 13322

‫‪ 192‬יורם טהרלב בעקבות שלמה המלך|‬

‫השכל שלו‪ .‬ומקור חייו של האוויל הוא האיוולת שאין בה כל מה‬
‫שנמנה לעיל‪.‬‬

‫ֵלב ָח ָכם ַי ְ ׂש ִּכיל ִּפיה ּו ְו ַעל ְ ׂש ָפ ָתיו יֹ ִסיף ֶל ַקח‬

‫ואכן‪ ,‬שמשון מצא את הדרך לומר דברים של טעם‪ ,‬כדי שיעמידוהו‬
‫בין העמודים שעליהם נשען הבניין‪ַ .‬ו ּיֹא ֶמר ׁ ִש ְמׁש ֹון ֶאל ַה ַּנ ַער ַה ַּמ ֲח ִזיק‬
‫ְּב ָיד ֹו ַה ִּני ָחה א ֹו ִתי ַו ֲה ִמׁ ֵש ִני ֶאת ָה ַע ֻּמ ִדים ֲאׁ ֶשר ַה ַּב ִית ָנכ ֹון ֲע ֵלי ֶהם ְו ֶאׁ ָּש ֵען‬
‫ֲע ֵלי ֶהם‪ .‬ואשען עליהם — על העמודים האלה נשענת תוכניתי להרוס‬

‫הכול‪.‬‬
‫יוסיף לקח — יאכל עוד עוגייה‪ .‬פרס על הרעיון‪.‬‬

‫צ ּוף ְ ּד ַבׁש ִא ְמֵרי נֹ ַעם ָמת ֹוק ַל ֶּנ ֶפׁש ּו ַמְר ֵּפא ָל ָע ֶצם‬

‫זו תפילתו האחרונה של שמשון‪ ,‬שבה הוא מבקש מאלוהים שיחזיר‬
‫לו את הכוח שהיה לו בעת שהפך את האריה לדבש ואת לחי החמור‬

‫לנשק קטלני‪.‬‬
‫מתוק לנפש — שימתיק את רגעיו האחרונים לפני שהנפש עוזבת‬
‫אותו‪ .‬כשם שעזרת לי להפוך את העז למתוק‪ ,‬עזור לי להפוך את‬
‫המתוק לעז‪ ,‬להחזיר לי את מתיקות הנקמה‪ַ .‬ו ּיֹא ַמר ֲאדֹ ָני ֱיהִֹוה ָז ְכֵר ִני‬
‫ָנא ְו ַח ְּז ֵק ִני ָנא ַא ְך ַה ַּפ ַעם ַה ֶּזה ָה ֱאלֹ ִהים ְו ִא ָּנ ְק ָמה ְנ ַקם ַא ַחת ִמׁ ְּש ֵתי ֵעי ַני‬
‫ִמ ְּפ ִלׁ ְש ִּתים‪ .‬ויש כאן משחק מילים‪ :‬צוף דבש‪ ,‬כאילו נאמר בציווי לדבש‬

‫לצוף‪ :‬צוף למעלה‪ ,‬שוב אליי כוחי מימי האריה‪ ,‬חזקני נא אך הפעם‪.‬‬

‫ֵיׁש ֶ ּדֶר ְך ָיׁ ָשר ִל ְפ ֵני ִאיׁש ְו ַא ֲחִרי ָת ּה ַ ּדְר ֵכי ָמֶות‬

‫מבקש מהנער שיעמיד אותו בין שני העמודים שעליהם נשען הבניין‪,‬‬
‫והדבר ישר בעיני הנער‪ .‬אך היתה זו בקשה ש"אחריתה דרכי מוות"‬
‫— שסופה להביא מוות על סרני פלשתים והעם החוגג שהקיף אותם‪.‬‬

‫ֶנ ֶפׁש ָע ֵמל ָע ְמ ָלה ּל ֹו ִּכי ָא ַכף ָע ָליו ִּפיה ּו‬

‫כי אכף עליו פיהו — שאמר תמות נפשי עם פלשתים‪ ,‬ולא יכול לחזור‬
‫בו מאף אחת מהבקשות‪ .‬גם שתמות נפשו וגם עם פלשתים‪ .‬כי אכף‬