Page 262 - 13322
P. 262

‫‪ 262‬יורם טהרלב בעקבות שלמה המלך|‬

                 ‫ֲחנֹ ְך ַל ַּנ ַער ַעל ִּפי ַדְר ּכ ֹו ַּגם ִּכי ַי ְז ִקין לֹא ָיס ּור ִמ ֶּמ ָּנה‬

‫שאול שקיבל חינוך טוב מאביו‪ ,‬אינו מתרשם מהכתרתו למלך‪ .‬לאחר‬
‫ההכתרה הוא חוזר הביתה‪ְ .‬ו ַגם ׁ ָשא ּול ָה ַל ְך ְל ֵבית ֹו ִּג ְב ָע ָתה ַו ֵּי ְלכ ּו ִע ּמ ֹו‬

                                       ‫ַה ַח ִיל ֲאׁ ֶשר ָנ ַגע ֱאלֹ ִהים ְּב ִל ָּבם‪.‬‬
‫גם כי יזקין לא יסור ממנה — שאול האמין כי עד זקנה ושיבה יוכל‬
‫ללכת בדרך שבה החל‪ ,‬דבר שכמובן לא קרה‪ .‬והנמשל‪ :‬חנוך לנער‬
‫— חנוך הוא דמות מסתורית בתורה‪ ,‬אהוב לבו של ה'‪ .‬את הסיפור‬
‫על חנוך בספר בראשית יש ללמד את הנער בזהירות רבה ועל פי‬
‫דרכו‪ ,‬לפי יכולת ההבנה שלו‪ .‬על פי המסופר בבראשית חנוך‪ ,‬לא מת‬

                                         ‫מעולם כי ָל ַקח אֹת ֹו ֱאלֹ ִהים‪.‬‬

                     ‫ָעׁ ִשיר ְּבָרׁ ִשים ִי ְמׁש ֹול ְו ֶע ֶבד לֶֹוה ְל ִאיׁש ַמ ְלֶוה‬

‫היו בעם אנשים קנטרנים שזילזלו במלך החדש וביזוהו‪ .‬ושאלו‪ :‬עשיר‬
‫ברשים ימשול? ועבד לווה לאיש מלווה? ובשמואל א׳ מתואר כיצד‬
‫ליגלגו על שאול כאילו הוא עבד כי ימלוך‪ּ .‬ו ְב ֵני ְב ִל ַּי ַעל ָא ְמר ּו‪ַ :‬מה‬
‫ּיֹׁ ִש ֵענ ּו ֶזה ַו ִּי ְב ֻזה ּו ְולֹא ֵה ִביא ּו ל ֹו ִמ ְנ ָחה ַו ְי ִהי ְּכ ַמ ֲחִריׁש‪ .‬שאול שמר על‬
‫מעמדו וידע כי התפקיד שהוטל עליו הוא ללחום באויבי ישראל‪ ,‬ואין‬
‫לו סיבה לחפש אויבים בקרב בני עמו‪ .‬כאשר ייקרא למלחמה‪ ,‬שם‬
‫יוכיח את יכולתו‪ .‬הנמשל‪ :‬עשיר ברשים ימשול‪ ,‬העשיר בזמנו הפנוי‬
‫"ימשול" — יושב וממשיל משלים‪ .‬משליו עוסקים ברשים‪ ,‬בעניי‬
‫העם‪ ,‬וכן בראשים‪ ,‬בשליטים‪ .‬ועבד לווה לאיש מלווה — אף הוא‬
‫משל‪ .‬ממשיל את השליט לעבד שנאמר (על פי בבלי‪ ,‬בבא מציעא)‪:‬‬
‫ֱהי ּו ֲע ָב ִדים ִלי ְו ֹלא ֲע ָב ִדים ַל ֲע ָב ִדים‪ .‬כאן רמז לה' אשר "לאיש מלווה"‬
‫— מלווה לאדם זמן‪ ,‬והאדם יצטרך להחזיר‪ ,‬שנאמר באיוב‪ :‬ה' ָנ ַתן וה'‬

                                                                ‫ָל ָקח‪.‬‬

                        ‫ז ֹוֵר ַע ַעְו ָלה ִי ְק ָצר ָאֶון ְוׁ ֵש ֶבט ֶע ְבָרת ֹו ִי ְכ ֶלה‬

‫שאול החריש‪ ,‬אך בלבו זכר את הבוגדים הללו ואמר לעצמו כי יבוא‬
‫זמן מתאים לנקמה‪ :‬זורע עוולה יקצור אוון‪ ,‬ושבט עברתו יכלה‪ .‬לא‬
‫רק מי שזילזל בו ישלם מחיר‪ ,‬אלא כל השבט שממנו בא‪ .‬הנמשל‪:‬‬
   257   258   259   260   261   262   263   264   265   266   267