Page 127 - 26316
P. 127

‫אי קרפ | ‪127‬‬

                    ‫ּב ֹו ֵט ַח ְּב ָעׁ ְשר ֹו ה ּוא ִי ּפֹל ְו ֶכ ָע ֶלה ַצ ִ ּדי ִקים ִי ְפָרח ּו‬

‫זה גורלו של המקלל‪ ,‬והוא בלק‪ .‬בוטח בעושרו הוא ייפול — שהיה‬
‫עשיר גדול ואיבד במלחמה את כל עדריו‪ ,‬סך הכול שש מאות שבעים‬

                                            ‫וחמישה אלף ראשי צאן!‬
‫וכעלה צדיקים יפרחו — אלה בניו של יעקב‪ ,‬שעליהם אומר בלעם‬
‫בספר במדבר‪ִּ :‬כ ְנ ָח ִלים ִנ ָּטי ּו ְּכ ַג ּ ֹנת ֲע ֵלי ָנ ָהר ַּכ ֲא ָה ִלים ָנ ַטע ְיהָוה ַּכ ֲאָר ִזים‬
‫ֲע ֵלי ָמ ִים‪ .‬הנמשל החקלאי מביא דימוי מחיי עובדי האדמה‪ ,‬והפעם‬

                                                        ‫מן הנוטעים‪.‬‬
‫וכעלה צדיקים יפרחו — יודע חקלאי פיקח כי העלה אינו פורח‬
‫אלא מלבלב‪ .‬הפרחים פורחים‪ .‬ומדוע‪ ,‬אם כך‪ ,‬הוא אומר כעלה —‬
‫מלשון עלייה‪ ,‬שיעלה לצדיקות גבוהה יותר ויפרח — יצמיח כנפיים‬
‫ויגיע למעלת מלאך‪ .‬שנאמר בתהלים‪ַ :‬צ ִ ּדיק ַּכ ָּת ָמר ִי ְפָרח‪ .‬כמו תמר‬
‫שממנה צמחה מלכות בית דוד והיתה צדיקה‪ ,‬שנאמר בספר בראשית‪:‬‬
‫ָצ ְד ָקה ִמ ֶּמ ִּני‪ .‬לעומתו הבוטח בעושרו‪ ,‬בעל המטעים וכרמי הזיתים‬
‫העשיר‪ ,‬הוא ייפול כי אין דומה צדיק שיש לו עץ חרוב אחד בחצרו‬
‫וחי ממנו מערב שבת לערב שבת‪ ,‬לבעל מטעים גדול שעונה אחת לא‬
‫מוצלחת‪ ,‬או בצורת או שריפה או ארבה היו מכים בו מכה שלא קם‬

                                                              ‫ממנה‪.‬‬

                       ‫ע ֹו ֵכר ֵּבית ֹו ִי ְנ ַחל ר ּו ַח ְו ֶע ֶבד ֱאִויל ַל ֲח ַכם ֵלב‬

‫עוכר ביתו ינחל רוח — זה בלק שניסה לעכור את בית ישראל ונחל‬
                           ‫רוח‪ ,‬שכל רכושו ונחלתו היו לאבק פורח‪.‬‬

‫ועבד אוויל לחכם לב — זה בלעם הנקרא "עבד" כי בלק שכר‬
‫את שירותיו בממון‪ ,‬אך רצון ה' הפך אותו מעבד אוויל לחכם‬
‫לב‪ .‬והנמשל שוב פונה אל תהפוכות גורל עובדי האדמה וחלומם‬
‫להעשיר‪ .‬ינחל רוח — מי שליד ביתו יש נחל‪ ,‬ינחל‪ ,‬יבנה טחנת‬
‫קמח של מים על הנחל‪ ,‬ואם אין נחל — ינחל רוח — יבנה טחנת‬
‫רוח‪ .‬שני אלה מעידים על שפע של יבולי חיטה המצריכים הקמת‬

                                                         ‫טחנת קמח‪.‬‬
   122   123   124   125   126   127   128   129   130   131   132