Page 142 - 26316
P. 142

‫‪ 142‬יורם טהרלב בעקבות שלמה המלך|‬

                        ‫לֹא ַי ֲחרֹ ְך ְר ִמ ָּיה ֵציד ֹו ְוה ֹון ָא ָדם ָי ָקר ָחר ּוץ‬

‫מדבר על הנשים שאיתן שכב אבשלום בלי שבאמת חשק בהן‪ ,‬ומדמה‬
  ‫אותו למי שאוכל את בשר הציד בלי שצלה אותו כראוי קודם לכן‪.‬‬

‫והון אדם יקר חרוץ — עשה זאת רק לפגוע בהון האנושי של דוד‪,‬‬
‫שחלק נכבד ממנו היה הנשים והפילגשים‪ .‬הנמשל לעובדי החקלאות‪:‬‬
‫חרוץ — היו עושים חריץ בעורה של הבהמה כדי להעיד למי היא‬
‫שייכת‪ ,‬מי בעליה‪ ,‬כך עשה אבשלום לנשים‪ ,‬כאילו סימן את מי העביר‬
‫לבעלותו באמצעות אותה בעילה‪ .‬פירוש אחר‪ :‬לא יחרוך — כאשר בא‬
‫לצלות חיה שצד‪ ,‬שלא יעשה זאת כלאחר יד ורק יחרוך את הבשר‪,‬‬

  ‫אלא יקפיד שהצלייה תהיה כראוי ולא יאכלו אנשים בשר על הדם‪.‬‬

                        ‫ְּב ֹאַרח ְצ ָד ָקה ַח ִּיים ְו ֶדֶר ְך ְנ ִתי ָבה ַאל ָמֶות‬

‫מנוקד " ַאל מוות"‪ ,‬וצריך להיות ֶאל מוות‪ .‬מדוע? אורח ודרך — שתיהן‬
‫אותו הדבר לכאורה‪ .‬אלה משעולים ונתיבים שבהם הולכים בני האדם‪.‬‬
‫אך מן הפסוק אנו למדים ש"אורח" הוא הדרך הישרה שבה הולכים‬
‫הצדיקים‪ ,‬ואילו "דרך" — נתיבה מוביל אל מוות‪" .‬אורח" בא מהמילה‬
‫אורח‪ ,‬והאדם אינו אלא אורח בעולמו של הקב"ה‪ ,‬ואם הוא חפץ חיים‪,‬‬
‫כדאי שיעסוק בצדקה‪ :‬באורח צדקה — חיים‪" .‬דרך" מקורה במילה‬
‫דריכות‪ ,‬שדורשת מן ההולך בה דריכות וזהירות רבות‪ ,‬כי בפיתוליה‬
‫אורבים לסטים וחברי גנבים ואפילו רוצחים‪ .‬ולכן "אורח" מוביל‬
‫לחיים‪ ,‬ו"דרך" מובילה אל מוות‪ .‬ולכן נאמר על המוות "דרך כל‬
‫בשר"‪ ,‬ולא נאמר כך על אורח‪ .‬משום כך תיקנו חכמים את תפילת‬
‫הדרך‪ ,‬ולא תפילת אורח או נתיב או משעול‪ .‬לכן אמור מעתה לא ַאל‬

                                                 ‫מוות אלא ֶאל מוות‪.‬‬
   137   138   139   140   141   142   143   144   145   146   147