Page 211 - 26316
P. 211

‫חי קרפ | ‪211‬‬

                        ‫ִּפי ְכ ִסיל ְמ ִח ָּתה ל ֹו ּו ְ ׂש ָפ ָתיו מ ֹו ֵקׁש ַנ ְפׁש ֹו‬

‫העם הכסיל לא היסס לקבל כל מה שמנהיגיו אמרו‪ ,‬והיה נכון להרוג כל‬
‫מי מאחיו שלא יציית‪ .‬כפי שאומרים העם ליהושע‪ָּ :‬כל ִאיׁש ֲאׁ ֶשר ַי ְמֶרה‬
‫ֶאת ִּפי ָך‪ְ ...‬ל ֹכל ֲאׁ ֶשר ְּת ַצֶּו ּנ ּו י ּו ָמת‪ .‬על כך מעיר שלמה‪ :‬פי כסיל מחיתה‬

     ‫לו — הפה מפיל אותם בפח‪ .‬חילופי תפקידים בין הפה לשפתיים‪.‬‬
       ‫מחיתה — נועד למחות על כל מה שאינו מוצא חן בעיניו‪.‬‬

‫ושפתיו מוקש נפשו — שמעוררות מתנקש לרצוח נפש‪ .‬שלמה‬
           ‫מציג את עמדתו‪ :‬מעדיף דברי כיבושין על מסע כיבושים‪.‬‬

                      ‫ִ ּד ְבֵרי ִנְר ָּגן ְּכ ִמ ְת ַל ֲה ִמים ְו ֵהם ָיְרד ּו ַח ְדֵרי ָב ֶטן‬

                                    ‫מתלהמים — מסיתים למהלומות‪.‬‬
‫והם ירדו חדרי בטן — דבריו של אדם נרגן ומתלהם תמיד נופלים‬
‫על אוזן קשבת‪ .‬אחרי משה רבנו היתה לעם ישראל שורה של מנהיגים‬
‫שעשו מעשי אווילות‪ ,‬אך ידעו לסחוף את ההמון‪ .‬הם לא עלו אל‬
‫חדרי הלב‪ ,‬ששם החוכמה‪ ,‬ומשם היא עולה למוח‪ ,‬אלא ירדו לחדרי‬
‫הבטן‪ ,‬ששם התאוות‪ ,‬שלבסוף יוצאות כמו כל מה שנמצא בקרביים‬

                                                          ‫— מלמטה‪.‬‬
                          ‫ירדו חדרי בטן — מכה מתחת לחגורה‪.‬‬

                   ‫ַּגם ִמ ְתַר ֶּפה ִב ְמ ַלא ְכ ּת ֹו ָאח ה ּוא ְל ַב ַעל ַמׁ ְש ִחית‬

‫לכמה מן המנהיגים הללו היו מצטרפים ריקים ופוחזים שהיו מתרפים‬
‫במלאכתם‪ ,‬חסרי בית וחסרי פרנסה‪ ,‬והפכו לכנופיה שהמליכה‬

                                                    ‫מנהיגים כרצונה‪.‬‬
‫אח הוא לבעל משחית — הריקים והפוחזים היו כלי משחית שהטיל‬
‫חיתו על העם הפשוט‪ .‬כנופיות כאלה עמדו לרשותם של מנהיגים‬
‫עממיים כמו יפתח הגלעדי‪ ,‬ואפילו הגנו על דוד בטרם היותו מלך‪.‬‬
‫הנמשל‪ :‬אח הוא לבעל משחית — הגבר העצל והגבר המכה את אשתו‬
‫ומשחית את פניה‪ ,‬הם אחים‪ .‬ונוסף על כך‪ :‬גם מתרפה במלאכתו אח‬
‫הוא לבעל — בעל בריתו של הבעל‪ ,‬כלומר אח לעובדי האלילים‪,‬‬

                             ‫הבעל והאשרה‪ ,‬ואינו מאחינו בני עמנו‪.‬‬
   206   207   208   209   210   211   212   213   214   215   216