Page 245 - 336
P. 245
"איתי ",אמר לי החבר" ,אני לא מבקש ממך אף פעם עד כאן הייתה ההקדמה .עד אותו רגע ,לא היה זמן
דברים .הפעם אני דורש ממך :תעצור בדרך ותצלם. לנשום .עבדנו על בסיס ניסיון ,על פי תחושות ועל פי
אני יודע ,זה לא יהיה אמיתי ,אבל אתה חייב לי ואני היכרות עם השטח .אבל ברגע הפרידה ,אמר לי החבר
דורש את החובה הזו עכשיו". משפט מהותי.
יצאתי עם הזנב בין הרגליים .מה לצלם עכשיו? מה הרגשתי חובה וצילמתי ,צילמתי
נפלת עליי? אבל הרגשתי חובה וצילמתי ,צילמתי בטירוף ובלי מחשבה ,צילמתי כמו
בטירוף ובלי מחשבה ,צילמתי כמו שאף פעם לא שאף פעם לא צילמתי – העיקר
צילמתי – העיקר לצלם .בשביל החבר ,בשביל לצלם .בשביל החבר ,בשביל
החירות ,בשביל הילדים שלי ושל כולנו שבסדיר החירות ,בשביל הילדים שלי ושל
ובמילואים ,בשביל הקטנים והגדולים ,בשביל אלו כולנו שבסדיר ובמילואים ,בשביל
שלא איתנו ובשביל אלו שהצטרפו אלינו .צילמתי הקטנים והגדולים ,בשביל אלו שלא
כי זו הזכות והחובה ,זו החירות וזה השביל שלנו איתנו ובשביל אלו שהצטרפו אלינו
לצאת בו מעמק הבכא ומחולות מישור החוף הדרומי
אל התפתחות חדשה ,לשנות מציאות שירדה לתהום לפני זמן מה ,קראתי ספר על חרדות ועל היכולת
עמוקה כל כך של זעזוע ,של טירוף אכזרי והזוי. להתגבר עליהן וזאת בעזרת אירוע אחר ,קשה ,מקביל
תהום שממנה נצמח כולנו יחד לשלם גדול יותר. או הפוך שמאפסים אותנו ,וגורמים לנו להתמודד
שלם המורכב מעונות שנה ומגוונים ,ממקומות עם החרדה שקדמה לאירוע הקשה .במקרה זה ,לא
בחרדה מדובר ,כי אם במציאות המתהפכת מהיום
ומדרכים. שלפני אותם חג-שבת ליום שאחריהם .הינה חוויתי
את התהליך ההפוך בזכותו עשוי אני להתגבר על
תודה חבר .איני נוקב בשמך ,אתה יודע למה .אבל
תודה לך .אולי בכל זאת החיבוק והתמונות יעניקו חרדות קודמות ,אירועים קודמים שקרו.
מעט נחמה לנפשכם השבורה .ובכל מקרה ,תדע
שאנחנו כאן בשבילך ,בשבילכם ובשבילכן ,בשביל
אלו שבשבי ,בשביל מי שאנו מצפים עוד לשובו
ובשביל זה אשר לצערנו לא ישוב עוד .נמשיך בשביל
בשששששביל כולנו.
שקנאים במאגר משמר השרון ,צילום :איתי פלינט
73