Page 16 - 28322

‫‪ | 16‬חיים שפירא‬

‫עם עלות השחר ולהבין שכל הלילה‬ ‫מכתב שהגיע ביום עגמומי וגשום‬
‫חיכיתי למישהו שלא בא והייתי‬ ‫ובו מילים יפות מאיש יקר‪ ,‬לכתוב‬
‫על נייר משובח שקיבלתי במתנה‬
‫בטוחה שהוא יבוא‪ ...‬ידו של איש‬
‫משמר הקשתים רעדה והחץ לא‬ ‫מן הקיסרית עם מכחול דק כל‬
‫כך עד שנדמה כי הוא לא משאיר‬
‫פגש את המטרה‪ ,‬אנשים לא ממש‬
‫חכמים שחושבים שהם יודעים הכול‬ ‫עקבות כלל‪.‬‬
‫על הכול ולא מפסיקים לקשקש תוך‬

‫כדי שהם מתבלים את הפטפטת‬
‫המשעממת עד כאב בשמות של‬
‫אנשים גדולים‪ ,‬סערה שתלשה עץ‬
‫ממקומו והוא מוטל על האדמה‬
‫ושורשיו גלויים לכול‪ ,‬כלב שנובח‬
‫בכוונה תחילה על מאהב שביקורו‬

‫היה אמור להישמר בסוד‪ ,‬שני‬
‫גברים מכים כלב — זה נורא ממש‪,‬‬
‫אנשים שמתעטשים בזמן תפילה‪,‬‬

‫מאהב שהשתכר וממלמל ללא‬
‫הרף את אותן המילים‪ ,‬גבר היקר‬
‫לליבי מתחיל לשבח את המאהבת‬

‫הקודמת‪ ,‬והכי עצוב בעולם זה‬
‫לדעת שאיש לא אוהב אותך‪.‬‬

‫אגב‪ ,‬שמתם לב שרשימת הדברים הלא נעימים שמעציבים אותה‬
‫ארוכה יותר מזו של הדברים היפים והנעימים שהיא אוהבת?‬

‫סיי שונאגון עורכת רשימות לא רק על מה שמשמח ומה‬
‫שמעציב‪ ,‬אלא כמעט על כל נושא שאפשר ואי אפשר להעלות‬

‫על הדעת‪ .‬הנה כמה דוגמאות‪:‬‬