Page 242 - 22322
P. 242
242רותם ברוכין|
יש הבדלים בין מדינה למדינה .אתה באמת יכול לשלול לחלוטין את
הרעיון שבאירלנד יש בראוניז ושי ודולהאן ,ושהם חיים לצד רוחות
הערים?"
אני עומד לענות שכן ,אני בהחלט יכול ,אבל הדלת הקדמית נפתחת,
ואשלינג מטפסת אל מושב הנהג" .שנזוז?"
הנהיגה בדרך התלולה לצוקי מוהר לוקחת בדיוק עשר דקות ,אבל
הן מורטות עצבים .בכל רגע נדמה לי שאנחנו עומדים להידרדר מטה
בדרך הצרה והקרובה מדי אל התהום .אשלינג צדקה — לא הייתי רוצה
לנהוג כאן בעצמי .הבוקר בהיר ושטוף שמש ,אבל קר כקרח — לפחות
מבחינתי .מת'יו עוטה רק מכנסיים ,חולצה ארוכה ומעיל גשם קל,
ואשלינג מחליפה את השמלה הדקה שלה במכנסיים קצרים ובחולצה
נטולת שרוולים .אני תופס את עצמי מסתכל על הרגליים שלה כשהיא
יוצאת מחדר השינה ,ומסיט את מבטי במהירות" .בחייך ",אני מוחה.
"קור אימים בחוץ .את לא לובשת לפחות מעיל גשם?"
"לא ֵירד גשם עד הצהריים ".אשלינג מנערת את ׂשערה האדמוני
מאחורי גבה" .אתם באים?"
אני חובב גבהים בערך כמו שמת'יו חובב נסיעות קופצניות ,ומחליט
לחכות במצפה בזמן שהם מטיילים במסלול ההליכה המסוכן למראה
סביב הצוקים ,אבל מיד כשאנחנו יורדים מהקרוואן ,אני מוותר על
התוכנית המקורית שלי .הנוף עוצר נשימה ביופיו ,אלפי גוונים של
ירוק מכל עבר ,פרחים צהובים גדלים פרא ,והשמים והים נושקים זה
לזה באופק ,כחול עמוק אל תכול בהיר .הרחק מטה האוקיינוס מתנפץ
אל קירות המצוק בעוצמה כזו שמי מלח ניתזים עד אלינו.
אשלינג מחייכת אליי" .אתה לא חי במדינה שחצי ממנה נופים של
ים?"
אני ממצמץ ,מופתע" .הים והאוקיינוס שונים מאוד ",אני אומר ,ולא
רוצה להודות בכך שהיא קראה אותי כאילו הייתי ספר פתוח ,שלא
ראיתי מעולם מראה כזה ,ושאני עומד וגומע אותו כי אני יודע שלעולם
לא אוכל להביט בו שוב .עיניו של מת'יו חמות ומלאות הבנה ,ואני לא
יכול לשאת את מבטו .אנחנו לא מדברים על העתיד ,לא מדברים על כך
שיום אחד ,לא בעוד שנים רבות ,שנינו נקורקע על ידי החובה שלנו ולא
נוכל עוד לעזוב ,לעולם ,אפילו לכמה ימים כדי לבקר זה את זה" .נו?"
