Page 250 - 6222
P. 250

‫‪ 250‬דניאל סילבה|‬

                       ‫"מכך משתמע שהוא צפה בך כבר זמן־מה‪".‬‬
                               ‫"הוא בא מהעולם שלך‪ ,‬לא משלי‪".‬‬
                                                       ‫"והמכתב?"‬

‫הוא היה מודפס במכונת כתיבה‪ ,‬שזה לא אופייני לקים‪ ,‬ובלי‬
‫חתימה‪ .‬אף על פי כן היא ידעה שאלה המילים שלו‪ .‬הוא התנצל על‬
‫כך שהונה אותה בביירות ואמר שהוא רוצה לחדש את היחסים ביניהם‪.‬‬
‫כחלק מהיחסים המחודשים הוא ביקש לראות את הילדה שלו‪ .‬מסיבות‬

                     ‫מובנות‪ ,‬כתב‪ ,‬המפגש לא יוכל להתרחש בצרפת‪.‬‬
                                   ‫"הוא רצה שתבואי למוסקבה?"‬
                                             ‫"לא אני‪ .‬רק הילדה‪".‬‬
                                                       ‫"והסכמת?"‬
                                                             ‫"כן‪".‬‬
                                                           ‫"למה?"‬
                                                    ‫היא לא ענתה‪.‬‬

                      ‫"כי עדיין היית מאוהבת בו?" הציע גבריאל‪.‬‬
‫"בקים? לא אז‪ .‬כבר לא‪ .‬אבל עדיין הייתי מאוהבת ברעיון של קים‪".‬‬

                                           ‫"ומה היה הרעיון הזה?"‬
           ‫"מחויבות למהפכה‪ ".‬היא עצרה ואז הוסיפה‪" ,‬הקרבה‪".‬‬

                                            ‫"שכחת לציין בגידה‪".‬‬
‫היא התעלמה מההערה והסבירה שסשה והילדה עזבו עוד באותו‬
‫לילה ברכבת לגרמניה‪ .‬הם עברו לצד המזרחי במכונית‪ ,‬נסעו לוורשה‬
‫ואז טסו למוסקבה‪ ,‬הילדה עם דרכון רוסי מזויף‪ .‬הדירה של פילבי‬
‫שכנה ליד כיכר פושקין‪ ,‬חבויה ברחוב צר ליד כנסייה ישנה‪ ,‬בין רחוב‬

  ‫ט ֶברס ָקיה לאגמי הפטריארך‪ .‬הוא חי שם עם רופינה‪ ,‬אשתו הרוסייה‪.‬‬
              ‫"אשתו הרביעית‪ ",‬הוסיפה שרלוט בטנקור בארסיות‪.‬‬
                                                     ‫"כמה זמן —"‬
                                                   ‫"שלושה ימים‪".‬‬
                                     ‫"אני מניח שהיה עוד ביקור‪".‬‬
                                       ‫"בחג המולד‪ ,‬באותה שנה‪".‬‬
                                                 ‫"שוב במוסקבה?"‬
                                     ‫"עשרה ימים‪ ",‬אמרה בהנהון‪.‬‬
                                                  ‫"והביקור הבא?"‬
   245   246   247   248   249   250   251   252   253   254   255