Page 292 - 6222

‫‪58‬‬

‫ֶטנליטאון‪ ,‬וושינגטון‬

‫כשרבקה מאנינג חלפה על פני הבית הקולוניאלי הגדול שבפינת‬
‫שדירות נברסקה ורחוב ‪ ,42‬היא חשבה על היום שבו אביה חשף בפניה‬
‫את התוכנית‪ .‬זה היה יום קיץ‪ ,‬והיא התארחה בדאצ'ה הקטנה שלו מחוץ‬
‫למוסקבה‪ .‬הוא ורופינה אירחו כמה חברים קרובים לארוחת צהריים‪.‬‬
‫יורי מודין‪ ,‬המפעיל הוותיק שלו מהקג"ב‪ ,‬נכח בה‪ ,‬וגם סשה‪ .‬אביה שתה‬
‫כמות הגונה של וודקה ויין גיאורגי‪ .‬מודין ניסה לעמוד בקצב שלו‪ ,‬אבל‬

‫סשה בחר להתנזר‪" .‬וודקה‪ ",‬הוא אמר לרבקה‪" ,‬היא חולי רוסי‪".‬‬
‫לפנות ערב הם עברו למרפסת שבה רשת נגד יתושים — רבקה‬
‫ואביה‪ ,‬מודין וסשה‪ .‬אפילו עכשיו‪ ,‬לאחר ארבעים שנה‪ ,‬זכרה רבקה את‬
‫הס ֵצנה בבירור‪ ,‬כמו בתמונה‪ .‬מודין ישב בדיוק מולה מעבר לשולחן‬
‫העץ‪ ,‬וסשה ישב לשמאלו של מודין‪ .‬רבקה ישבה ליד אביה והשעינה‬
‫את ראשה על כתפו‪ .‬כמו כל הילדים שלו — וכמו ִאמה — היא העריצה‬

‫אותו‪ .‬לא היה אפשר שלא להעריץ אותו‪.‬‬
‫"רבקה‪ ,‬ילד־ד־דתי‪ ",‬אמר בגמגומו שובה הלב‪" ,‬אנחנו צריכים לדון‬

‫במשהו‪".‬‬
‫עד אותו רגע האמינה רבקה שאביה הוא עיתונאי שחי בארץ‬
‫משונה ואפורה ורחוקה מאוד מארצה שלה‪ .‬אבל ביום ההוא‪ ,‬בנוכחות‬
‫יורי מודין וסשה‪ ,‬הוא סיפר לה את האמת‪ .‬הוא קים פילבי ההוא‪,‬‬
‫רב־המרגלים שבגד בארצו‪ ,‬במעמדו‪ ,‬במועדון שלו‪ .‬הוא פעל לא מתוך‬
‫תאוות בצע אלא מתוך אמונה באידיאל‪ ,‬שאסור לראות בפועלים כלי‬