Page 124 - 16823
P. 124
| 124איתן מאירי
.5לקוות שזה ייעלם מעצמו
אם זיהה הנפגע שהוא נתון להתעמרות כהגדרתה במבוא לספר זה ,תהיה
זו טעות לקוות שההתעמרות תיעלם מעצמה.
יש לזכור :תקווה אינה אסטרטגיה!
המתעמר לעולם אינו מפסיק מעצמו ,אלא כשמפסיקים אותו .לכן ,המחשבה
ש"הוא עובר תקופה קשה" ,שרק צירוף מקרים חריג התניע את שרשרת
האירועים שהובילה להתעמרות ,או ניסיונות הצדקה אחרים כגון אלה,
ראויה לבדיקה רציונלית :האם אכן אלה מקרים בלתי תלויים וחסרי סבירות
סטטיסטית שיצרו מערכת מיוחדת ,או שמא זהו הנרטיב שמשדר המתעמר?
"כאשר מישהו מראה לך מיהו ,תאמין לו",
ד"ר פיל
.6האמונה שזה קורה לי בגללי – ומגיע לי
ההתעמרות נעשית בתהליך דינמי ומתפתח ,ואחת האסטרטגיות הנפוצות
של המתעמר היא לשתול במחשבתו ובתודעתו של הנפגע רגשות אשם,
בושה וערעור אמונתו בכישוריו ,ביכולותיו ,באופיו ,בהתנהגותו וכד'.
יהיה הנפגע חכם ומוכשר ככל שיהיה ,הוא אינו מחוסן מנפילה למלכודות
המתוחכמות והערמומיות שנטמנו לו כדי שיאמין שהוא ראוי לפגיעה,
להתנכלויות ,להשפלות ולעלבונות שהוא סופג.
כשהנפגע נכון לפקפק במתעמר במקום לפקפק בעצמו ,רק אז יוכל
להתחיל לפעול לשיפור מצבו.
