Page 83 - Step and repeat document 1

‫רשימות על אמנות החיים | ‪83‬‬

‫עצום‪ .‬ניסיתי להסביר לעצמי שאם נהניתי לבזבז זמן‪ ,‬הזמן לא‬
‫באמת בוזבז ובכל מקרה זה הזמן שמבזבז אותי ולא אני אותו‪,‬‬
‫ושפו הדוב צודק באומרו שמותר לא לעשות דבר ולנשנש משהו‬
‫קטן; ועדיין הגנים הליטאיים שלי גוברים על כל התובנות‬

‫האלה‪...‬‬
‫ברור לי שכמו כל מייסדי דת‪ ,‬גם ג'ף לבובסקי הוא מקרה‬
‫קיצון שאינו ניתן לחיקוי‪ ,‬אך פה ושם הייתי שמח להתקרב‬
‫אליו קצת‪ :‬לחדול לחשוב כל כך הרבה‪ ,‬לצאת להפסקה‪,‬‬
‫אפילו קצרצרה‪ ,‬ממרוץ העכברים העירוני‪ ,‬לשחק יום שלם‬
‫באולינג עם חברים — אני מהמר שזו התחרות היחידה בעולם‬
‫שאפשר לשתות בה ‪ White Russian‬תוך כדי ההשתתפות‬
‫בלי שכישוריך יופרעו — לנסוע לחודש לכפר קטן בטוסקנה‬
‫או לחוף בתאילנד בלי לקחת את הסמארטפון‪ ...‬אגב‪ ,‬הכוהן‬
‫הראשי של הדודאיזם‪ ,‬אוליבר בנג'מין הראשון‪ ,‬מתגורר ברוב‬

‫ימי השנה בצ'אנג מיי‪.‬‬
‫אני סבור שלג'פרי לבובסקי יש תרומה ביקורתית לא מבוטלת‬
‫על הגותו של ארתור שופנהאואר בנושא זה‪ .‬שופנהאואר סבר‬
‫ששעמום הוא סוג של סבל ואנו עשויים לתמוה על כך — הרי‬
‫בעולם המודרני ישנן אפשרויות רבות כל כך להעסיק את עצמך‬
‫שממש קשה להעלות על הדעת את הכרחיותו של השעמום‪.‬‬
‫ברשותנו אפשרויות בידור עד מוות‪ .‬אז אולי נמחק את השעמום‬
‫מרשימת הדברים שגורמים לנו סבל? ואולי המצב הפוך לגמרי‬
‫ודווקא בעת הזו‪ ,‬המלאה כל כך באפשרויות להסחת דעת מכל‬
‫מין וצורה‪ ,‬פיתחנו חרדה לא רק מפני השעמום אלא גם חרדה‬
‫מפני הבדידות? ואולי החרדות הללו הן אחת הסיבות שדור‬
‫שלם של אנשים‪ ,‬הנראים נורמטיביים למדי‪ ,‬הפכו לנרקומנים‬
‫של סמארטפונים ושל רשתות חברתיות? נכון‪ ,‬הרשתות עם‬