Page 203 - 28222
P. 203
הזקיף | 203
"כי אני יכול לדמיין את הסיטואציה ",אמר ריצ'ר" .היום הראשון
שלה בגן .אשתך חוזרת איתה הביתה והיא אומרת" ,אמא ,למה אין
לי אבא? לכל הילדים האחרים יש ".ואשתך אומרת" ,יש לך אבא,
מתוקה שלי .אבל הוא בכלא הפדרלי .כי הוא היה מטומטם מכדי
לעזור לעצמו כשהייתה לו הזדמנות".
"בסדר ".תומסינו עצם עיניים לרגע" .אספתי אותם .בביקור השני.
הם היו שם גם בפעם הראשונה ,אבל העמדתי פנים שלא ראיתי אותם.
להעביר אותם היה קוץ בתחת ,קיוויתי שאחד הצוותים של פועלי
הזבל הרגילים ייקח אותם".
"מה עשית איתם?" שאלה סנדס.
"העליתי אותם למשאית .ובהמשך אותו יום רוקנתי את המשאית
באתר המיון".
"בוא ננסה שוב".
"מה? זאת האמת".
"אני מאמינה שהעלית אותם למשאית .אבל הם לא הגיע למפעל
המיון .מה קרה להם?"
"לא גנבתי אותם ,אם זה מה שאת רומזת ",אמר תומסינו" .לא
מכרתי אותם .לא זרקתי אותם בדרך .כל מה שהיה במשאית ,פרקתי
במפעל".
"אבל הם לא במפעל ",אמרה סנדס" .בדקנו .אז מה קרה להם?"
"אין לי מושג .תחפשו אצלי בבית אם אתם לא מאמינים .תדברו
עם אשתי .עם חברים שלי .תבדקו את חשבון הבנק שלי .אני מוכן
לעבור פוליגרף .לא גנבתי אותם .לא מכרתי אותם .ואני לא יודע
איפה הם".
ריצ'ר הסתכל על סנדס .היא השיבה לו במשיכת כתפיים זעירה.
זאת לא התשובה שהם רצו .זה לא עזר להם .אבל ריצ'ר נטה להאמין
לו .במהלך השנים הוא חקר הרבה חשודים .היה לו חוש טוב לשקרים,
ונדמה שתומסינו עונה בכנות.
"טוב ".סנדס שלפה מהתיק שלה פיסת נייר ועט" .אני אתן לך
מספר ,ואם —״
