Page 205 - 28222
P. 205
הזקיף | 205
אמר שא ּוכל לאכול שם בחינם מתי שארצה .אני רק צריך לעשות
דבר אחד בתמורה .תמיד לעצור שם בדרך לאתר המיון .ולדאוג
שהמשאית לא תהיה נעולה".
"מה עשית?" שאלה סנדס.
"ניסיתי לצאת מזה בדיבורים .אמרתי שהמסלול שלי לא קבוע,
שזה לא תמיד יהיה נוח ,שלפעמים אני מאחר ,דברים כאלה".
"אבל הוא סירב לקבל תשובה שלילית".
"הוא הושיט לי צילום .של אשתי .שצולם דרך שמשה של מכונית.
חוצה את הכביש ליד העבודה שלה .המכונית הייתה ממש קרובה
אליה .לא יותר מכמה מטרים .היא פנתה לכיוון המכונית .אני בחיים
לא אשכח את הפרצוף שלהֵ .אימה תהומית .כאילו היא בטוחה
שהולכים לדרוס אותה".
"הוא אמר עוד משהו?"
"הוא לא היה צריך .המסר היה ברור".
"אז אתה תמיד עוצר שם בדרך למפעל ",אמר ריצ'ר" .אתה פשוט
מופיע ,או שאתה צריך להתקשר קודם? להודיע?"
"אני פשוט מופיע .ונשאר לפחות חצי שעה .ותמיד משאיר את
המשאית בנקודה קבועה".
"איפה?"
"מאחורה ,ליד חניית העובדים יש שירותים חיצוניים .איפה שפחי
הזבל .ואיפה שהם שומרים את השמן המשומש .יש שם שטח אדמה
מסומן בצהוב .ושם אני צריך להשאיר את המשאית".
"כמה דלתות יש לשירותים החיצוניים?"
"אחת .צמודה לאיפה שאני חונה".
"חלונות?"
"לא".
"הדלת נעולה?"
תומסינו חשב רגע" .נראה לי .יש שם מנעול .גדול".
"אז בזמן שאתה בפנים ,אוכל בחינם ,מישהו מחטט במשאית שלך,
לוקח כל מה שנראה בעל ערך ונועל אותו בשירותים החיצוניים?"
