Page 310 - 28222
P. 310

‫‪ 310‬לי צ׳יילד ואנדרו צ׳יילד|‬

‫את ידית הדלת בימנית ופתח אותה‪ .‬הוא המתין שפישר תצא ותגיע‬
            ‫לראש המדרגות‪ .‬ואז דחף את סוכנת הבית מבעד לפתח‪.‬‬

‫אולי היא נפלה במורד הפיר‪ .‬אולי לא‪ .‬ריצ'ר לא חש צורך לבדוק‪.‬‬
                            ‫הוא רק סגר את הדלת וסובב את הידית‪.‬‬

‫ריצ'ר ופישר ישבו על מכסה המנוע של השברולט האדומה וחיכו‬
‫לסנדס‪ .‬היא הופיעה כעבור שלוש דקות‪ ,‬וחנתה באותה נקודה שבה‬
‫חנתה קודם לכן‪ .‬היא יצאה מהמכונית‪ .‬חיבקה את פישר‪ .‬עזרה לה‬

                 ‫להתיישב במושב הנוסע‪ .‬ואז חזרה לדבר עם ריצ'ר‪.‬‬
‫"אני צריכה לקחת את הסוכנת פישר לבית חולים‪ ",‬היא אמרה‪.‬‬

                                                         ‫"אתה בא?"‬
               ‫"לא‪ ",‬אמר ריצ'ר‪" .‬אני צריך לעשות כאן משהו‪".‬‬

                              ‫"ואחרי זה? אני אראה אותך שוב?"‬
                                                  ‫ריצ'ר לא ענה‪.‬‬

‫"אם הדרכים שלנו לא יצטלבו‪ ,‬אני מאחלת לך בהצלחה‪ ,‬ריצ'ר‪".‬‬
‫"בהצלחה גם לך‪ ",‬אמר ריצ'ר‪" .‬אני מקווה שקרברוס ישתלם‪ .‬אני‬

                                   ‫מקווה שתשיגי את הסירה שלך‪".‬‬
‫"תודה‪ .‬אני מקווה שגם אתה תשיג את מה שאתה צריך‪ ".‬סנדס‬
‫התקרבה‪ .‬היא התרוממה על קצות האצבעות ונישקה את צווארו של‬

                           ‫ריצ'ר‪ .‬אחר כך הסתובבה לעבר המכונית‪.‬‬
‫"שרה?" ריצ'ר שלף את הטלפון שלו מהכיס והושיט לה אותו‪.‬‬

           ‫"תיתני את זה לראסטי בשמי? אני לא צריך את זה יותר‪".‬‬
   305   306   307   308   309   310   311   312   313   314   315