Page 305 - 28222
P. 305
הזקיף | 305
שהאף־בי־איי ישמחו לקבל אותו ,ולכן הושיט אותו לפישר .ואז הוא
יצא מהחדר וחצה את המסדרון אל המבואה .פישר עשתה צעד לכיוון
הסולם ואז צנחה על ברכיה.
"אני לא מרגישה טוב ",היא אמרה" .אני לא יודעת מה הם נתנו לי,
אבל זה גמר אותי .לא נראה לי שאני יכולה לטפס".
"אני לא משאיר אותך כאן למטה ",אמר ריצ'ר" .זה בטוח ".הוא
הניף אותה על כתפו ,טיפס לשלב הבא ונדחק דרך הפתח" .תראי ,אין
בעיה .עוד קומה אחת ואנחנו בחוץ".
ריצ'ר טיפס עוד חמישה שלבים .ונעצר .משהו בראש הפיר לא
היה כשורה .היה שם חשוך מדי .הוא המשיך אל החלל שלמעלה,
הוריד את פישר בעדינות והשעין אותה על הקיר .עצם עיניים .וניסה
את הדלת.
היא לא זזה .אפילו לא שביב סנטימטר.
ריצ'ר היה לכוד .מתחת לפני הקרקע .בחלל קטן .הדבר היחיד שכבר
מילדותו עורר בו סיוטים .הפחד הכי נוראי שלו .הדבר היחיד שהוא
לא מסוגל להילחם בו.
"אני לא מבינה ",אמרה פישר" .למה אין ידית?"
"היא בצד השני ",אמר ריצ'ר .הוא היה ממוקד בלהמשיך לנשום.
"זה סוג של ִמנעל אוויר .עם שתי דלתות ".הוא השתתק רגע" .אסור
לפתוח את שתיהן בבת אחת .אז הידיות באותו צד .ככה שאדם אחד
יכול לשלוט בשתיהן".
"אז מישהו נעל אותה בצד השני? מי?"
"אני מהמר על סוכנת הבית של קלוסטרמן ".ריצ'ר נשען בגבו אל
הדלת והחליק עד שישב על הארץ .העור בין שכמותיו התחיל לעקצץ.
הוא החל להזיע.
"האישה הרזה? שברחה? אבל ירית בה .שמעתי את זה .לא .רגע".
פישר הנידה בראשה בניסיון לפוגג את הערפל שלא הרפה ממנה .היא
לחצה את קצות האצבעות לרקות" .הגופה שלה לא הייתה במסדרון.
היא ברחה?"
