Page 304 - 28222
P. 304
304לי צ׳יילד ואנדרו צ׳יילד|
"יופי .אז הנה הדברים שאני כבר יודע ,אבל אני רוצה לשמוע
אותם ממך .הראשון ,טוני גרזה .העיתונאית .הרגת אותה?"
"כן".
"ועינית אותה?"
קלוסטרמן הינהן.
"ומרטי? הבחור שהסיע אותי?"
"הוא מת".
"גם אותו הרגת?"
"לא .דאגתי שהם יעשו את זה ".קלוסטרמן הצביע על גופות
הרוסים.
"או־קיי .תודה על הכנות .ואם אנחנו כבר באווירת שיתוף ,יש לי
כמה דברים לספר לך .קודם כול ,התוכנית שלך להשתמש בפישר כדי
להעביר מידע שקרי לאף־בי־איי? נכשלה".
"אני לא יודע על מה אתה מדבר".
"זה בסך הכול עזר לחשוף את הסוכנת האמיתית".
קלוסטרמן התקשח.
"הם עומדים לעצור אותה בקרוב מאוד".
"אני לא מאמין לך".
"זאת האמת .אחרת ,מאין הייתי יודע איך קוראים לה? דיאן סמית.
דיאן ,שם נעורים קלוסטרמן".
קלוסטרמן לא הגיב .הוא ישב דומם לגמרי .במשך עשר שניות.
חמש־עשרה .ואז רכן בפתאומיות אל הקרסול שלו .אצבעותיו נסגרו
סביב קת מצופה פנינה של ברטה .22אבל הוא לא הספיק לשלוף
אותו מהנרתיק .כי ריצ'ר לפת גוש משערו הסתור .משך את ראשו
קדימה .והטיח אותו לאחור ,בקיר.
פעם אחת.
זה כל מה שנדרש.
ריצ'ר שלף את שני הטלפונים של קלוסטרמן מכיסיו .טלפון פשוט
לשימוש חד־פעמי ואחד עם כל מיני כפתורים ואייקונים .הוא הניח
