Page 8 - 28222
P. 8
8לי צ׳יילד ואנדרו צ׳יילד|
נשבע .נוח יותר .סבלני יותר .דיפלומטי .אפילו אמפתי .הוא יקנה
דונאטס לכל המשרד .פעמיים בחודש .שלוש פעמים ,אם זה מה
שיעשה את העבודה.
הטלפון המשיך לשתוק.
הוא לא שתה לעיתים קרובות ,אבל מה עוד נשאר לו לעשות?
כותרות סרט נוסף גלשו על המסך .כיוון שידע שלא יעמוד בעוד
סרט ,הוא נסוג למטבח .שלף בקבוק ג'ים בים סגור ממעמקי הארון.
חזר לסלון והניח תקליט ישן ושרוט של אלמור ג'יימס על הפטפון.
זה נגמר בזה שנרדם עם הפרצוף על הרצפה ,אחרי ...הוא לא
ידע כמה זמן .כל מה שידע הוא שכשהתעורר ,ראשו הרגיש כאילו
הוא מתפקע מאבנים מיטלטלות ונשחקות ,שניסו לכאורה להתפרץ
מגולגולתו .הוא חשב שהכאב לעולם לא ייגמר ,אבל כשההנגאובר
סוף־סוף חלף ,התברר לו שהוא חווה רגש חדש .התרסה .הוא חף
מפשע ,אחרי הכול .שום דבר מהדברים הרעים שקרו לא היה באשמתו.
זה בטוח ,לעזאזל .הוא זה שצפה אותם .הוא זה שהזהיר את הבוס
שלו מפניהם .שוב ושוב .בפרטיות ובפומבי .וזכה להתעלמות .שוב
ושוב .לפיכך ,אחרי שבעה ימים שהיה מסוגר לבדו ,החליט רת'רפורד
שהגיע הזמן להראות את פניו .לספר את הצד שלו של הסיפור .לכל
מי שיהיה מוכן להקשיב.
הוא התקלח ודלה כמה בגדים מהארון .מכנסי בד וחולצת פולו.
חדשים .צבעים כהים ,עם לוגואים ,כדי להראות שהוא רציני .אחר
כך הוא הביא את הנעליים מקצה המסדרון ,לשם העיף אותן .הוא
אסף את המפתחות ומשקפי השמש ממדף הספרים ליד הדלת .יצא
אל חדר המדרגות .ירד במעלית ,לבד .חצה את הלובי .דחף את הדלת
המסתובבת הכבדה ונעצר במדרכה .שמש הצהריים הייתה כמו כבשן,
ובחום הפתאומי צצו אגלי זיעה על מצחו ובבתי השחי שלו .רפרוף
בהלה אחז בו .אנשים אשמים מזיעים .הוא קרא את זה איפשהו ,והדבר
שרצה נואשות להימנע ממנו הוא להיראות אשם .הוא העיף מבטים
סביבו ,משוכנע שכולם נועצים בו מבטים ,ואחר כך אילץ את עצמו
לזוז .הוא האיץ את צעדיו והרגיש בולט יותר מאשר אילו צעד ברחוב
