Page 12 - 28222
P. 12
12לי צ׳יילד ואנדרו צ׳יילד|
בר .הוא היה היחיד בחלק הזה של החדר ,והבעתו האטומה של הברמן
לא הבהירה לו אם הוא מרוצה מהמצב או לא.
"קפה ",אמר ריצ'ר כשהברמן הואיל להכיר בנוכחותו" .שחור".
"אין קפה ",ענה הברמן.
"או־קיי .צ'יזבורגר .צ'יפס .בלי חסה .בלי חמוצים .וקולה".
"אין צ'יזבורגר".
"איזה אוכל יש לכם?"
"אין אוכל".
"איפה יש כאן אוכל בסביבה?"
הברמן משך בכתפיו" .אני לא גר בסביבה".
ריצ'ר לקח את הקולה שלו ופנה לצפות בבמה .הוא קיווה שלהקה
אחרת תעלה ,אבל לא נראה שום רמז לפעילות .חצי מהקהל נדד
והתקבץ סביב השולחנות .האחרים כבר פנו אל הדלת .בלי עוד
מוזיקה ובלי תקווה לאוכל ,ריצ'ר החליט שיגמור את המשקה ויצא
בעקבותיהם .הוא המשיך באותו כיוון שהלך בו ,לפני שהתפתה
להיכנס ,אבל כשהגיע לסמטה בקצה הבניין שמע קולות דשדוש .הוא
פנה וכמעט התנגש בנגן הגיטרה מהלהקה ששמע לפני שעה קלה.
הבחור עשה צעד אחורה ,עיניו רחבות מפחד ונרתיק הגיטרה מורם
כמגן .הזמרת כמעט התנגשה בו מאחור .ריצ'ר הרים ידיים ,כשכפות
ידיו מופנות החוצה .הוא היה מודע לרושם שהוא עשוי לעורר .הוא
היה מטר תשעים וחמישה .מאה ועשרה קילו .שערו היה בלגן פרוע.
הוא היה לא מגולח .ילדים נמלטו ממנו לא פעם בצווחות.
"מצטער ,חברים ".ריצ'ר ניסה לחייך חיוך מעודד" .לא התכוונתי
להבהיל אתכם".
הגיטריסט הוריד את התיק אבל לא צעד קדימה.
"הופעה מצוינת הערב ,דרך אגב ",אמר ריצ'ר" .מתי אתם מנגנים
שוב?"
""תודה ",הגיטריסט נשאר במרחק־מה" .בקרוב ,אני מקווה".
"כאן?"
"אין סיכוי".
