Page 16 - 28222
P. 16
16לי צ׳יילד ואנדרו צ׳יילד|
"והבעלים ,עם הפטיש ,איך קוראים לו?"
"לוקהארטֶ .דֶרק לוקהארט".
"כמה הוא הבטיח לשלם לכם?"
"מאתיים דולר".
"או־קיי .וחוץ מלוקהארט ,הבחור שהיה איתו במשרד והברמן ,מי
עוד עובד שם?"
"אף אחד".
"יש מישהו ",אמרה הזמרת" .ילד שמנקה שולחנות .רוב הזמן הוא
מאחורה ,מעשן ג'וינטים".
"עוד מישהו?"
"לא".
"ראיתם איזה כלי נשק איפשהו?"
הם הסתכלו אחד על השני והנידו בשלילה.
"בסדר .איפה המשרד של לוקהארט?"
"קומה שנייה ",אמר הגיטריסט" .המדרגות מאחורי השירותים".
בחזרה בפנים ,לקוח בודד עירסל בקבוק בירה אחרון .הברמן הדף
מטאטא שחוק על הרצפה בין השולחנות לבמה .לא היה זכר לאף אחד
אחר ,אז ריצ'ר עשה את דרכו מעבר לשירותים ועלה חרש במדרגות.
הוא ראה מישורת צרה ודלת .היא הייתה סגורה .ריצ'ר שמע קול
מצדה השני .הקול היה גברי ,בכך לא היה לו ספק ,אבל הוא לא
זיהה את המילים .הן היו שקטות .קצובות .כאילו מישהו סופר .בטח
מונה את ההכנסה השבועית .אם כך ,הם בוודאי נעולים בפנים .ריצ'ר
תפס את הידית .סובב אותה .ובו בזמן חבט בכתפו בדלת .היא נכנעה
בקלות ,מעיפה שבבי עץ שהסתחררו באוויר.
"מצטער ,רבותיי ".הוא צעד לתוך החדר ודחף את הדלת בחזרה
למסגרתה השבורה" .לא ידעתי שנעלתם".
החלל היה קטן .יותר ארון ממשרד .שני גברים ישבו דחוקים
מאחורי השולחן ,כתף אל כתף .ריצ'ר הניח שהגבר הממוצע הוא
לוקהארט .השני ,ענק נרפה ומרושל הוא בוודאי שומר הסף .שניהם
