Page 17 - 28222
P. 17
הזקיף | 17
קפאו בכיסאותיהם .השולחן היה מכוסה שטרות מקומטים ושמנוניים,
מסודרים בערימות.
"מי אתה ,לעזאזל?" לקח ללוקהארט רגע למצוא את קולו.
"קוראים לי ג'ק ריצ'ר .אני מייצג את הלהקה שניגנה בשבילכם
הערב .באתי לדבר על החוזה שלהם".
"אין להם חוזה".
"עכשיו יש להם ".ריצ'ר תפס כיסא בעל משענת מעוגלת שהיה
הרהיט הנוסף היחיד בחדר ,בחן אותו והתיישב עליו.
"הגיע הזמן שתלך ",אמר לוקהארט.
"רק הגעתי".
"אתה לא יכול להיות כאן .לא בזמן הספירה".
"לא חשבת על זה עד הסוף ,מה?"
לוקהארט השתתק ,חיפש את המלכודתְ " .למה אתה מתכוון?"
"אמרת שאני לא יכול להיות כאן .ובכל זאת הנה אני .היגיון
משובש מצידך".
"אתה יכול לעזוב ".אמר לוקהארט בהטעמה מופרזת" .או שאני
אעיף אותך".
"אתה תעיף אותי?" ריצ'ר הרשה לעצמו לחייך.
לוקהארט קמץ אגרוף על השולחן מולו" .אני יכול לדאוג שיעיפו
אותך".
"אתה בטוח? איפה כל האנשים שלך?"
"יש לי את כל האנשים שאני צריך ,ממש כאן ".לוקהארט הצביע
על חברו.
"הוא? קודם כול ,מדובר באיש אחד .יחיד .אז צריך לומר' ,האיש
היחיד שאני צריך' .אבל גם זה לא נכון ,מה? כי ברור שהוא לא בנוי
למשימה .הוא לא יצליח להעיף אותי י ֵשן אפילו .גם אם הייתי מת
ב ֹשיבה טובה הוא לא היה מצליח".
לאורך כל הדיאלוג ,ריצ'ר הביט בעיניו של האיש הגדול .הוא ראה
אותן מרפרפות לכיוון לוקהארט .ראה את לוקהארט משיב בהנהון
זעיר .האיש הגדול קם מהכיסא .ריצ'ר ידע שיש רק תסריט אחד שיכול
