Page 14 - 28222
P. 14

‫‪ 14‬לי צ׳יילד ואנדרו צ׳יילד|‬

                                                   ‫"והמשטרה?"‬
‫"לא‪ ".‬ידה של הזמרת החליקה על כיס הז'קט שלה‪" .‬בלי‬

                                                           ‫משטרה‪".‬‬
‫"אנחנו לא יכולים לערב אותם‪ ",‬אמר הגיטריסט‪" .‬אם יצא לנו שם‬

                ‫של כאלה שעושים בעיות‪ ,‬אף אחד לא יזמין אותנו‪".‬‬
                    ‫"מה הטעם בהזמנות אם לא משלמים לכם?"‬

‫"הטעם הוא שיוצא לנו לנגן‪ .‬אנשים מקשיבים לנו‪ ".‬הזמרת נקשה‬
    ‫על צידי ראשה‪" .‬אם לא שומעים אותך‪ ,‬אי־אפשר לגלות אותך‪".‬‬

‫"הגיוני‪ ".‬ריצ'ר השתתק‪" .‬אם כי למען האמת‪ ,‬לדעתי אתם צריכים‬
                                 ‫לשקול מה המסר שאתם משדרים‪".‬‬

‫"איזה מסר?" הגיטריסט השעין כתף אחת על הקיר‪" .‬לסבול‬
                         ‫בשקט‪ .‬זה כל מה שאנחנו יכולים לעשות‪".‬‬
                           ‫"ככה נצליח‪ ",‬אמרה הזמרת‪" .‬בסוף‪".‬‬
                                            ‫ריצ'ר לא אמר כלום‪.‬‬

          ‫"מה? אתה חושב שאנחנו עושים את הדבר הלא נכון?"‬
‫"אולי זה לא ב ָמקום להגיד את זה‪ ".‬ריצ'ר הסתכל על כל אחד‬
‫מהם בתורו‪" .‬אבל יש לי הרגשה שאתם אומרים לבעל המועדון שזה‬

                ‫בסדר לגנוב מכם‪ .‬שאתם מרוצים להופיע בלי כסף‪".‬‬
‫"זה מטורף‪ ",‬אמרה הזמרת‪" .‬אני שונאת להופיע בחינם‪ .‬זה הכי‬

                                                         ‫גרוע שיש‪".‬‬
                                              ‫"הבהרתם את זה?"‬
‫"ברור‪ ".‬הגיטריסט הזדקף‪" .‬אני הבהרתי‪ .‬התעקשתי שהוא ישלם‬
‫לנו‪ .‬הוא העמיד פנים שהוא הולך לשלם‪ ,‬לקח אותי למשרד שלו‪.‬‬
‫רק שפתאום אני רואה שיש שם מישהו‪ .‬השומר־סף‪ .‬הוא עצום‪ .‬הם‬
‫בטח תיכננו הכול מראש‪ ,‬כי הוא לא אמר כלום‪ .‬לא חיכה‪ .‬רק תפס‬
‫לי את היד‪ .‬השמאלית‪ ".‬הוא הניף את ידו השמאלית כדי להדגיש את‬
‫הנקודה‪" .‬הוא תפס אותה ודחף לשולחן‪ ,‬למין לוח מתכת מלא חריצים‬
‫וכתמים‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬הוא השאיר לי את היד שם‪ ,‬והבעלים עקף את‬
‫השולחן ופתח את המגירה העליונה‪ .‬הוא שלף פטיש‪ .‬הפריד לי את‬
‫האצבעות בצד המזלגי שלו ואמר לי שאני צריך לבחור‪ .‬או שנקבל את‬
   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19