Page 10 - 28222

‫‪ 10‬לי צ׳יילד ואנדרו צ׳יילד|‬

‫ג'נטריפיקציה‪ .‬השאלה היחידה הייתה איך ימצא מקום כזה‪ .‬בתחנת‬
‫האוטובוסים עדיין דלקו האורות‪ ,‬וקומץ אנשים עדיין עבדו שם או‬
‫המתינו או פשוט התרחקו מהרחוב‪ .‬חלקם ודאי מקומיים‪ .‬אולי כולם‪.‬‬
‫ריצ'ר יכול לבקש הנחיות‪ .‬אבל הוא לא נכנס‪ .‬הוא העדיף לנווט על‬
‫פי דחף‪ .‬הוא הכיר ערים‪ .‬הוא קרא את צורתן וזרימתן כמו ש ַמלח‬
‫חש את כיוון הגלים המתקרבים‪ .‬הבטן אמרה לו ללכת צפונה‪ ,‬אז‬
‫הוא חצה את הצומת המשולש הרחב והמשיך למגרש ריק‪ ,‬עם כמה‬
‫הריסות פה ושם‪ .‬הריח הכבד של דיזל וסיגריות התפוגג מאחוריו‪,‬‬
‫וכשצעד‪ ,‬הצל שלו הלך והתארך לפניו‪ .‬הדרך הובילה לשורות של‬
‫רחובות צרים ומקבילים שבתיהם זהים‪ ,‬לבנים‪ ,‬מוכתמים בפיח‪.‬‬
‫התחושה הייתה תעשייתית‪ ,‬אבל מרקיבה וחלולה‪ .‬ריצ'ר לא ידע‬
‫אילו עסקים שיגשגו בנשוויל של פעם‪ ,‬אבל ברור שמה שי ּוצר או‬
‫נמכר או אוחסן‪ ,‬קרה באזור הזה‪ .‬וללא ספק הפסיק מאז‪ .‬המבנים היו‬
‫כל מה שנשאר‪ .‬ולא להרבה זמן‪ ,‬חשב ריצ'ר‪ .‬או שכסף יעוף פנימה‬

‫ויחזק אותם‪ ,‬או שהם יתמוטטו‪.‬‬
‫ריצ'ר ירד מהמדרכה המתפוררת והמשיך לצעוד באמצע הרחוב‪.‬‬
‫הוא החליט שימשיך עוד שני רחובות‪ .‬שלושה לכל היותר‪ .‬אם לא‬
‫ימצא שום דבר טוב עד אז יפנה ימינה‪ ,‬לכיוון הנהר‪ .‬הוא חלף על‬
‫פני מקום למכירת צמיגים משומשים‪ .‬מחסן צדקה ששימש לאחסון‬
‫רהיטים שנתרמו‪ .‬ואז‪ ,‬כשחצה את הרחוב הבא‪ ,‬זיהה צליל של גיטרה‬

‫בס ורעם של תופים‪.‬‬
‫הצליל בקע ממבנה במרכז הרחוב‪ .‬הוא לא נראה מבטיח‪ .‬לא היו‬
‫שם חלונות‪ .‬ולא שלט‪ .‬רק רצועת אור צהוב דקיקה חמקה מתחת‬
‫לדלת עץ יחידה‪ .‬כיוון שריצ'ר לא אהב מקומות עם מעט אפשרויות‬
‫יציאה‪ ,‬הוא נטה להמשיך בהליכה‪ ,‬אבל כשהגיע אל הדלת‪ ,‬היא‬
‫נפתחה‪ .‬שני גברים‪ ,‬בסוף שנות העשרים לחייהם פחות או יותר‪ ,‬עם‬
‫גופיות וכתמי קעקועים אנמיים‪ ,‬דישדשו אל הרחוב‪ .‬ריצ'ר זז כדי‬
‫לחמוק מהם‪ ,‬ובאותו רגע התחילה גיטרה לייבב בפנים‪ .‬ריצ'ר עצר‪.‬‬
‫הריף היה טוב‪ .‬הוא נבנה וגאה והמריא‪ ,‬וברגע שנדמה שנגמר והצליל‬
‫האחרון גווע‪ ,‬החליף אותו קול נשי‪ .‬מקונן‪ ,‬נואש‪ ,‬מתייסר‪ ,‬כמו צינור‬