Page 21 - 28222
P. 21
2
ראסטי רת'רפורד לא היה מטבעו מהטיפוסים ששורצים בבית הקפה
השכונתי .הוא נהג ללכת לאותו בית קפה מדי יום .תמיד בדרך
לעבודה .ואך ורק בגלל הקפאין .הוא לא הלך כדי לחפש שיחה .הוא
לא התעניין בחברים חדשים .השגרה שלו הייתה קבועה .הוא עמד
בשקט בתור וניצל את הזמן כדי להרהר בבעיות שציפו לו באותו יום.
הוא הזמין .אסף את המשקה ברגע שהיה מוכן .והלך .זו הייתה פעולה
עסקית ,לא חברתית .גם אחרי השבוע שבילה מבודד בדירתו ,הסתבר
שזה הרגל שקשה לשנות.
תהליך ההסתגלות היה עוד פחות פשוט בשל התגובה שזכה לה
מהלקוחות האחרים .בדרך כלל הנוכחות שלו הייתה די ניטרלית.
אנשים לא שמחו לראות אותו .וגם לא לא־שמחו .הם לא הביעו
סקרנות .או עוינות .מבחינת האינטראקציות החברתיות שהתרחשו
במקום ,הוא היה כמו בובה בחלון ראווה .אבל באותו יום שני הוא
הרגיש כמו מגנט עם הקוטב הלא נכון .נדמה שהוא דוחה את כל מי
שסביבו .הלקוחות המקיפים אותו השאירו חלל רחב מהרגיל משני
צדדיו .ברגעים הנדירים שבהם הצליח ליצור קשר עין ,האדם השני
הסתובב לפני שהספיק להתחיל שיחה .עד שהגיע לדלפק ,הוא לא
החליף אפילו מילה אחת עם אף אחד .אבל הוא ראה איך הבריסטה
תיקשרה עם שני הגברים שלפניו כשהזמינו .היא חייכה אליהם.
ושאלה אם הם רוצים את הקבוע שלהם .אליו היא לא חייכה .ולא
אמרה מילה.
"כרגיל ,בבקשה ",אמר ראסטי.
"שזה מה?" היא שאלה.
