Page 24 - 28222
P. 24
24לי צ׳יילד ואנדרו צ׳יילד|
"שבעים וחמישה מייל ,פחות או יותר .עיירה קטנה ליד מקום
שנקרא ּפ ֶל ֶזנטוויל .נשמע מעורר השראה ,מה?"
"יש להם בית קפה שם בעיירה?"
הבחור משך בכתפיו" .אני מניח .אני לא יודע בוודאות .אף פעם
לא הייתי שם".
"זה בטח מספיק טוב בשבילי ",אמר ריצ'ר" .בוא ניסע".
רת'רפורד הרים את הספל וקלט שלפניו עוד דילמה .איפה לשבת?
בדרך כלל לא היה לו קשה להחליט .הוא לא נשאר שם .ותריסר עיניים
זועמות לא בחנו אותו כשחיפש תשובה .הוא נאבק בדחף לחמוק לצד
האחורי של המקום .זו הייתה האפשרות הכי פחות מטרידה ,אבל
אי־אפשר לומר שהיא תשרת את מטרתו .הוא גם לא רצה לשבת ליד
חלון — הוא לא היה מוכן להציב את עצמו לראווה בהבלטה שכזו —
לפיכך בחר בשולחן מרובע קטן במרכז .היו לצידו שני כיסאות מצופים
ויניל אדום ,והמשטח שלו היה מכוסה שרבוטים שמילאו כל סנטימטר
פנוי .הוא ניחש שלקוחות קודמים אחראים לכך .היו שם ציטוטים,
שירים .אמירות מעודדות .הוא סקר את המשפטים ,לא מצא שום דבר
שהתחבר אליו ,ואחר כך אילץ את עצמו להרים מבט .הוא ניסה ליצור
קשר עין עם יושבי השולחנות האחרים .לשווא .למ ֵעט פעוטה אחת,
שהוריה עזבו ברגע שהבינו מה קורה .ראסטי לגם את הקפה שלו .הוא
רצה להחזיק מעמד לפחות שעה .הוא פילס לו דרך בתוך הטינופת,
ועדיין לא יצר קשר עם אף אחד ,למ ֵעט הבריסטה ,שלא החמיצה
שום הזדמנות להעיף לעברו מבטים עוינים .הוא שב ומילא את הספל
והחליף שולחן .גם זה לא שינה את מזלו .הוא נתקע שם עוד ארבעים
דקות ,ואז הבריסטה התקרבה ואמרה לו שיזמין אוכל או יעזוב.
"אני לא מתכוון להזמין אוכל ",ענה לה ראסטי" .אני הולך .אבל
אני אחזור מחר .ומחרתיים .וכל יום לאחר מכן ,עד שמישהו יאמין
שאני חף מפשע".
הבריסטה הסתכלה עליו בעיניים חלולות ושבה אל הדלפק.
ראסטי קם" .תקשיבו לי ",הוא אמר.
