Page 82 - 28222
P. 82
82לי צ׳יילד ואנדרו צ׳יילד|
"לא ".ספרנסקי קם" .אסור שרת'רפורד יעלה על מטוס .זה יהיה
אסון .איפה הסוכנים שעקבו אחריו?"
"בדרך לשדה התעופה .וגם שאר הצוות .בהתחשב בדחיפ ּות,
הזעקתי אותם מהמארב".
"יופי .תמשיך לעדכן אותי .אני רוצה לשמוע ברגע שמיירטים
את רת'רפורד ".ספרנסקי השתתק" .חכה .מה עם הנווד? מה המצב
שלו?"
"לא ברור .כנראה הייתה דחייה כלשהי אחרי שהוא יצא מבית
המשפט .כשהצוות הסתלק הוא עדיין לא נמסר להם .יצאתי מנקודת
הנחה שלאתר את רת'רפורד נמצא בעדיפות גבוהה יותר".
"אז איפה הוא?"
דממה השתתרה בקו לרגע" .זה עוד דבר שאנחנו לא יודעים".
ריצ'ר נשאר במקומו ,דומם לגמרי .הוא לא רצה להיחשף ולמצוא
את עצמו פנים אל פנים עם עוד חצי תריסר אורבים ששכבו והמתינו
כל הזמן הזה ,אז הוא הניח לעוד רבע שעה לעבור לפני שהסתכן
בהסתלקות .הוא הזדחל בחזרה בדרך שהגיע ,עד לעצים המקבילים
לכביש .ואז הזדקף והתקדם מהר יותר .כעבור רבע מייל הרגיש משהו
רוטט בכיס .הוא שלף את הטלפונים של מרטי .הטלפון החד־פעמי
רטט .ריצ'ר פתח והצמיד אותו אל אוזנו.
"כן ",הוא אמר.
"איפה אתה ,לעזאזל?" זה היה קול של גבר ,שבור ומעוות.
ריצ'ר ניחש שהאות הסלולרי חלש .בטח בגלל המיקום המרוחק.
זה ודאי לא תורם לאיכות הקול ,אבל ליתר ביטחון הוא הרים את
שולי החולצה ,קיפל אותם וכיסה את המיקרופון הקטן ביריעת הבד
הכפולה.
"עוד שתי דקות ",אמר ריצ'ר.
"מה לוקח לך כל כך הרבה זמן?" מילותיו של האיש כמעט טבעו
בתקתוקים וביללות בקו.
"הבחור שרצית שאמסור? הוא טיפוס .הייתי צריך לעלף אותו".
