Page 84 - 28222
P. 84
84לי צ׳יילד ואנדרו צ׳יילד|
כמו שהוא אמר לך ,אבל כנראה לא הייתי חסר הכרה כמו שחשבת.
התנפלתי עליך ואזקתי אותך ִּבמקום".
"הם בחיים לא יאמינו לי".
"אני יכול לעלף אותך אם זה יעזור".
מרטי שתק ,כאילו הוא שוקל את זה ברצינות.
"מה דעתך על זה?" אמר ריצ'ר" .אני אאזוק אותך עם הידיים כל
כך גבוה מאחוריך ,שאין סיכוי שהיית עושה את זה בעצמך .זה יהיה
לא נוח ,אבל זה יציל לך את התחת".
מרטי לא ענה .הוא רק נהג לכיוון חצר תחנת הדלק הישנה ודישדש
למזנון בדממה .ריצ'ר נכנס בעקבותיו.
"למה אתה עוזר לי?" מרטי מיצמץ כשריצ'ר הידק את האזיקים.
"ניסיתי לעזור פעם למישהו .תראה איזה צרות זה עשה לי".
"כבר הייתי בצרות ",אמר ריצ'ר" .ושרדתי .עכשיו אני רוצה
לתפוס דג יותר גדול ממך".
הגישה הכללית של ריצ'ר לנהיגה הייתה למצוא מישהו אחר שיעשה
את זה .טכנית ,הוא היה מסוגל לתפעל רכב .הצבא סיפק לו הכשרה
מקיפה .הוא מעולם לא הרג אף אחד עם מכונית .לא בטעות ,על כל
פנים .הוא מעולם לא עבר התנגשות .לא בלי להתכוון לה .הבעיה שלו
הייתה נעוצה בעיקר בטמפרמנט .נהיגה טובה דורשת איזון בין פעולה
לתגובה ,מהירות ואיפוק ,הערכה ושליטה .שביל זהב ,יציב ומתמשך.
אלא שריצ'ר היה בנוי למקרי קצה .ברירת המחדל שלו הייתה לנוע
לאט מאוד או מהר מאוד .רגע אחד הוא היה יכול להיראות נרפה ,עצל,
על סף עילפון .ורגע לאחר מכן היה יכול לפרוץ בטירוף תזזיתי ,זועם,
חסר רחמים ,למשך הזמן הדרוש ,ואז לשקוע שוב במנוחה ש ֵלווה,
עד להופעת ה ִאיום הבא .אבל הבוקר ,אחרי שאזק את האדם היחיד
בסביבתו לצינור מים ,לא הייתה לו ברירה .אוטובוסים לא עברו שם.
וגם לא מכוניות שאפשר לתפוס איתן טרמפ .וגם אילו היו ,המהירות
הייתה קריטית.
עוד עניין ,אמר האיש בטלפון החד־פעמי ,יותר דחוף.
