Page 86 - 28222
P. 86

‫‪ 86‬לי צ׳יילד ואנדרו צ׳יילד|‬

‫ראשים נדו מצד לצד‪ .‬קולות מהוסים ומלמולים השיבו כולם‬
                                                            ‫בשלילה‪.‬‬

                                    ‫"מישהו יודע איפה הוא גר?"‬
                                           ‫ראשים נדו מצד לצד‪.‬‬

‫"או־קיי‪ ",‬אמר ריצ'ר‪" .‬אם תראו את רת'רפורד‪ ,‬אני צריך שתמסרו‬
‫לו הודעה‪ .‬תגידו לו שג'ק ריצ'ר אמר לו לחזור הביתה‪ .‬או לתחנת‬
‫המשטרה‪ .‬מה שיותר קרוב‪ .‬בלי להתעכב‪ .‬ולחכות שאצור איתו קשר‪.‬‬

                                             ‫תוכלו לעשות את זה?"‬
                    ‫ראשים הינהנו‪ .‬אם כי לא בהתלהבות ניכרת‪.‬‬

‫ריצ'ר נהג שלושה רחובות והשאיר את המכונית של מרטי מחוץ‬
‫לדיינר‪ִּ .‬ב ְפנים היה רק תא אחד תפוס‪ .‬זה שמתחת לתמונת הקאדילק‬
‫הוורודה‪ .‬זוג גמלאים‪ ,‬זקנים מספיק להיות הבעלים של מכונית כזאת‬
‫במציאות‪ ,‬ישבו זה לצד זו‪ .‬סעדו בשלווה ארוחת בוקר‪ .‬סטייק וביצים‬
‫בשבילו‪ .‬פנקייקים עם פרי זה או אחר בשבילה‪ .‬וקפה לשניהם‪ .‬בשפע‪.‬‬

                                 ‫המלצרית השאירה להם קנקן שלם‪.‬‬
‫איש לא ישב בשולחנות שבמרכז‪ .‬איש לא השתמש בטלפון‬

               ‫הציבורי הצמוד לקיר האחורי‪ .‬איש לא נראה במטבח‪.‬‬
                                            ‫שום רמז לרת'רפורד‪.‬‬

                   ‫ריצ'ר עשה צעד לכיוון התא של הזוג המבוגר‪.‬‬
‫"סליחה על ההפרעה‪ ,‬רבותי‪ ",‬הוא אמר‪" .‬האם מישהו מכם מכיר‬

                                             ‫את ראסטי רת'רפורד?"‬
                   ‫"אנחנו מכירים אותו‪ ",‬אמר האיש כעבור רגע‪.‬‬

                             ‫האישה דחקה מרפק בצלעות בעלה‪.‬‬
‫"יותר נכון‪ ,‬אנחנו יודעים מי הוא‪ ",‬הוסיף האיש‪" .‬זה לא שהוא‬
‫חבר שלנו או משהו כזה‪ .‬כשאני חושב על זה‪ ,‬לא החלפנו איתו מילה‬

                                                           ‫אף פעם‪".‬‬
‫"הוא אידיוט‪ ,‬זה מה שהוא‪ ",‬אמרה האישה‪" .‬למה אתה שואל‬

                                                              ‫עליו?"‬
                                  ‫"אני מחפש אותו‪ ",‬אמר ריצ'ר‪.‬‬
   81   82   83   84   85   86   87   88   89   90   91