Page 120 - 30322
P. 120
| 120גיום מוסו
תנורים חשמליים ,מחבת צלייה ומסוע .על הקירות ארונות נירוסטה.
על התקרה קולטי אדים עצומים.
כנראה מדובר במטבח מרכזי .מעין מטבח משותף כמו זה שקיים
בחדרי אוכל ,במפעלים ובמסעדות המוניות.
מה לעזאזל אני עושה כאן?
שעון מעורר מיושן מבקליט שניצב על מדף הורה על השעה אחת
בצהריים.
גררתי את עצמי לחלון הראשון ,פתחתי אותו כדי להכניס אוויר
צח והשקפתי אל הנוף .דבר אחד היה בטוח :הפעם זו אינה מנהטן.
הצלחתי לראות רק מחסנים ,בתי חרושת וארובות .נמצאתי בלב אזור
תעשייה מוקף כביש ראשי ונהר .פתחתי את החלון השני בקיר ממול.
לבסוף הצלחתי לראות את קו גורדי השחקים של מנהטן .צימצמתי
עיניים וזיהיתי את צלליתו של בניין האמפייר סטייט ,צריח בניין
קרייזלר ומבנה הפלדה של גשר קווינס ּב ֹור ּו.
עצרתי לחשוב .נדמה לי אם ככה שאני בדרום ברונקס .כנראה
בחצי האי האנטס פוינט ,שבו נמצאים כל השווקים הקמעונאיים של
ניו יורק :פירות ,ירקות ובשר.
הסתובבתי וניגשתי אל היציאה היחידה מהחדר :דלת חירום
מפלדה שהתגלתה כ ...נעולה.
"הי! הלו? יש כאן מישהו?"
שום מענה.
חיפשתי מטף כדי להלום בו בדלת אבל לא מצאתי.
"למשוך בשעת שריפה!"
הכיתוב על מערכת אזעקת האש נתן לי רעיון .משכתי את הידית ,אבל
דבר לא קרה .שום סירנה לא נשמעה ,שום נורה לא היבהבה.
חזרתי בעצבים אל החלונות .הייתי בגובה של עשרים מטרים מעל
האדמה .בלתי אפשרי לצאת משם בלי לשבור את המפרקת.
למרות רוח הפרצים החדר הרגיש כמו כבשן ,ואילו בחוץ נשא
האוויר המזוהם צחנה עזה של דשן כימיקלי .ממערב לנהר הברונקס
