Page 125 - 30322
P. 125
הרגע הנוכחי |125
"אתה אולי חירש ,אבל ליסה ביקשה ממך לעוף מפה ",אמר והביט
בי בסלידה ,לפני שחייך אליי בלעג למראה מ ֵדי הטבח שלבשתי.
הבחור היה יפה תואר כמו דוגמן אופנה ,וגבוה ממני בשני ראשים.
הוא לבש רק תחתונים צמודים שנועדו להבליט את מעלותיו הגבריות,
והתהדר בבטן מפוסלת ריבועים־ריבועים.
"אל תתערב ",השבתי בלי להתרשם.
ניסיתי להיכנס בכוח ,אבל הוא תפס אותי בצוואר ,השליך אותי על
פני המדרגות וסגר את הדלת.
זה לא יהיה פשוט ,אמרתי לעצמי כשהתיישבתי על המדרגות.
במהלך הנפילה נפצעתי בזרוע .עיסיתי את מפרק היד ונשענתי על
המעקה .פתאום ראיתי את רמינגטון מזנק אל זרועותיי.
"שלום ,שותפי הוותיק לפשע!"
כשהחתול קירב את ראשו כדי לזכות בליטופים ,עלה בי רעיון.
"אליזבת ,החתול שלך בן ערובה אצלי!" צעקתי בקול רם כדי
שישמעו אותי" .אם את רוצה שאחזיר לך אותו ,צאי לרחוב".
האזנתי בריכוז וקלטתי שברי שיחה שהפיחו בי תקווה.
"אמרתי לך להשגיח על החתול!" הטיחה ליסה בבחור שהשיב לה
ברטינה.
"אם החיים של רמינגטון המסכן יקרים לך ,שלא תעזי לשלוח
אליי את שומר הראש שלך!" הזהרתי וירדתי במדרגות.
כעבור פחות מדקה ליסה הופיעה בחוץ .בג'ינס עם חורים ,חזיית
ספורט ונעלי אייר מקס ישנות.
"תחזיר לי את החתול שלי!"
"ברור שאחזיר לך אותו ,אבל קודם את צריכה להקשיב לי".
"לא ,לא מגיע לך שאקשיב! לפני שנה ברחת בבוקר כמו גנב בלי
להשאיר הודעה ,ולא טרחת אפילו לצלצל אליי".
"נכון אבל יש לי סיבה מוצדקת".
היא לא שאלה מה הסיבה .רק המשיכה לפרוק את הכעס" .נראה
ששכחת ,אבל דיברנו הרבה באותו ערב .כיוון שהצלת את החיים שלי,
גיליתי לך דברים אישיים מאוד .כי סמכתי עליך .כי חשבתי שאתה
שונה".
