Page 124 - 30322
P. 124
| 124גיום מוסו
רגליי .הרמתי את כפות הרגליים אל חזית הקיר .אט־אט ירדתי חמישה
מטרים ,עשרה מטרים ,חמישה־עשר מטרים.
צליל קריעה...
החבל ,שחשבתי לחזק ,החל להיקרע .צנחתי כמה מטרים,
והצטנפתי לכדור על האספלט .אבל הפחד שחשתי עלה על הנזק.
נעמדתי והסתובבתי קצת באזור הפעיל ,שמשאיות הגיעו אליו ויצאו
ממנו .ניסיתי לתפוס טרמפ ביציאה לכביש המהיר .עברו כעשרים
דקות עד שרכב עצר לי סוף־סוף ,טנדר ענקי ובו זוג אחים שחורים
שניהלו עסק לפירות וירקות במזרח הארלם .הבחורים היו נחמדים .הם
האזינו לרגאיי שבקע בעוצמה ממכשיר הרדיו שלהם ,ושאפו בעליזות
חומר בלתי מזוהה .סירבתי לשאכטה אבל שמחתי לבקבוק מים וכמה
נקטרינות .כשהגענו לצפון מנהטן ,הם עשו מעקף דרך מורנינגסייד
הייטס והורידו אותי בפינת רחוב 109ושדירת אמסטרדם.
השעה הייתה שבע בבוקר.
.3
"איך אתה מעז לבוא לכאן ,חתיכת מנוול? עוף מפה! אני לא רוצה
לראות אותך יותר!" הטיחה בי ליסה וטרקה את הדלת בפניי.
המפגש שלנו ארך פחות מעשר שניות .הופעתי בכניסה לביתה בלב
הולם עם זר פרחים ,אבל היא לא מיהרה לצאת ולקדם את פניי .הטיתי
אוזן ושמעתי בבירור קול גברי בדירה .החץ הראשון ננעץ בלבי.
ְלמה בדיוק ציפית ,ארתור הקטן שלי?
כשהחליטה סוף־סוף לפתוח לי ,הבטתי בה בהקלה .היא הייתה
לבושה בכתונת לילה תכולה וקטנטנה באופן מטריד .התספורת שלה
השתנתה ,והיא התהדרה בפוני מעוצב בקפידה .השיער הארוך שלה
היה חלק לחלוטין .אבל עיני הטורקיז שלה האפילו כשהיא הביטה בי
בעוינות שגבלה בתיעוב .עמדתי לומר לה כמה אני שמח לראות אותה
שוב ,כשהיא קראה לי מנוול.
לא נרתעתי .לחצתי על פעמון הדלת במשך יותר מדקה.
"כדאי מאוד שתירגע ,בחור!"
בחור גבוה וחסון הופיע בפתח ללא חולצה.
