Page 122 - 30322

‫‪ | 122‬גיום מוסו‬

‫משחקים שיסתיימו בחגיגת ענק בטקס הנעילה שנשדר הערב בשידור‬
‫חי באן־בי־סי מהאצטדיון האולימפי סנטניאל‪"...‬‬
‫התאריך הקפיץ אותי‪ .‬היום ‪ 4‬באוגוסט ‪.1996‬‬
‫יום ההולדת שלי‪.‬‬
‫יום הולדתי השלושים‪.‬‬

‫חמש שנים חלפו מאז אותו בוקר ביוני ‪ .1991‬הבוקר שבו אבי הגיע‬
‫אליי הביתה כדי להעניק לי את הירושה הרעילה הגלומה במגדלור‬

‫‪ 24‬הרוחות‪.‬‬
‫חמש שנים חלפו בחמישה ימים‪.‬‬
‫צפיתי בבבואתי במראה הקטנה שהייתה תלויה על כיור צדדי‪ .‬זו‬
‫הייתה הפעם הראשונה שבה הסתכלתי על עצמי במר ָאה מאז תחילתו‬
‫של הסיוט‪ .‬התבגרתי קצת‪ .‬פניי נראו עייפות‪ ,‬העור דהוי‪ ,‬האישונים‬
‫מורחבים‪ .‬תחת העיניים נראו עיגולים שחורים‪ ,‬כאילו חגגתי כל‬
‫הלילה‪ .‬כרגע נחסכו ממני הקמטים והפנים עדיין היו נאות‪ ,‬אבל‬
‫היה בהן משהו קשוח וחלול‪ .‬עיניי התכהו‪ ,‬השיער איבד את גווניו‬
‫הזהובים‪ .‬והמדהים ביותר — היעלמותם של כל סימני הגיל הצעיר‬
‫מהפנים‪ .‬המבט הבוטח‪ ,‬חלקות העור‪ ,‬השובבות — הכול נעלם‪...‬‬

‫יום הולדת שמח‪ ,‬ארתור‪.‬‬

‫‪.2‬‬

‫‪ ...17:00 ,16:00 ,15:00‬חצות‪.04:00 ,03:00 ,02:00 ,01:00 ,‬‬
‫הסתובבתי עייף ויגע כמו אריה בכלוב‪ .‬ניסיתי הכול כדי להשתחרר‬
‫מהכלא הזה‪ .‬משהבנתי שלעולם לא אצליח לפצח את דלת יציאת‬
‫החירום‪ ,‬עברתי לארון המתכת והפלתי אותו על הרצפה‪ .‬סובבתי את‬
‫חמש הידיות וניסיתי כמה מאות צירופים‪ ,‬אבל היו אלפי אפשרויות‪,‬‬

‫ולא עליתי על קוד הנעילה‪.‬‬
‫מותש מהמאבק ניסיתי לפרוץ את המנעול בכל הכלים שעמדו‬

‫לרשותי‪ :‬מרית משופעת‪ ,‬כף טיגון‪ ,‬מברג פלדה‪.‬‬
‫"לעזאזל!"‬

‫העפתי את המרית בצרחה על פני החדר‪ ,‬ובשיכרון זעם התחלתי‬
‫להלום בקיר המתכת באגרופים‪.‬‬