Page 130 - 30322
P. 130
| 130גיום מוסו
השעה הייתה כמעט שתים־עשרה בצהריים .איפה היא יכולה
להיות ,בשיא הקיץ ,ביום ראשון הראשון של אוגוסט?
לא בג'וליארד ולא בבר באיסט וילג' .ירדתי במדרגות .נהג המונית
שלי — הודי סיקי עם טורבן — החנה את הפורד קראון שלו בסמטה
הצדדית ובדיוק אכל ארוחת צהריים בצלו של עץ גינקו .הוא נשען על
מכסה המנוע של הרכב וזלל פיתה בתיאבון.
הסתובבתי בפנים נפולות וחיפשתי השראה או סימן.
תיבות דואר...
בכל תיבות הדואר היה תחוב דף ורוד בחריץ .הפלאיירים האלה
לא היו שם כשהגעתי הבוקר ,ומי שחילק אותם רצה שהם יבלטו.
לקחתי את אחד הפלאיירים וזיהיתי תמונה מסוגננת של שייקספיר
עם ראשו הקירח ,השפם וזקן התיש המחודד .כיתוב קצר בצורת הזמנה
הכריז:
לרגל המהדורה ה־ 34של פסטיבל שייקספיר בפארק ,תלמידי
שנה ג' בבית הספר למשחק ג'וליארד יציגו ביצוע יוצא דופן
למחזהו של ויליאם שייקספיר:
"חלום ליל קיץ"
יום ראשון 4 ,באוגוסט13:30 ,
תיאטרון דלקורטה
הכניסה חופשית
תודה לאל ,ליסה שם!
כשהנהג שלי סיים לאכול ,הראיתי לו את הפלאייר והוא התניע.
האוויר היה מחניק בשעה זו של אחר הצהריים .מנהטן להטה בשמש,
והתנועה זרמה בקלות שכמוה לא חוויתי מעולם .בתוך פחות מעשר
דקות נסענו בסנטרל פארק וסט והגענו אל המוזיאון לתולדות הטבע.
הסיקי הוריד אותי ברחוב 79והסביר לי איך להגיע לאולם .שילמתי,
הודיתי לו וחציתי את הכביש אל סנטרל פארק .כמה כרזות בישרו על
המופע של "חלום ליל קיץ" .הכרתי את המחזה כי שיחקתי בו בתיכון.
