Page 134 - 30322

‫‪1997‬‬
‫יום יוצא דופן‬

‫לאן יוכל לבי לברוח מלבי?‬
‫לאן אוכל לברוח מעצמי?‬
‫— אוגוסטינוס הקדוש‬

‫‪.0‬‬

‫הפעם ההתעוררות נעימה למדי‪ .‬כמעט עדינה‪ .‬אני שב להכרה אפוף‬
‫ריח לחם חם‪ .‬כשאני פוקח עיניים‪ ,‬אני שכוב על הבטן‪ ,‬האף תקוע‬
‫ברצפת טרקוטה כפרית‪ .‬המפרקים שלי כואבים פחות‪ ,‬המיגרנה‬

‫מתפוגגת‪ ,‬וקל לי יותר לנשום‪ .‬אני נעמד ומביט סביבי‪.‬‬
‫אני רואה מכונות לישה‪ ,‬מכונות לעיצוב בצק‪ ,‬תאי תפיחה‪ ,‬תנורי‬
‫מאפים‪ .‬שקי יוטה‪ ,‬שקיות נייר שכתוב עליהן‪ :‬או קרואסון שו —‬

‫מאפייה צרפתית משנת ‪.1974‬‬
‫אני מנער את האבק מהז'קט והמכנסיים שלי — אני במאפיית‬

‫בוטיק איכותית‪.‬‬

‫‪.1‬‬

‫מהקומה העליונה הגיעו אליי קולות ותנועה‪ .‬מיהרתי למלא לעצמי‬
‫שקית עם קרואסוני חמאה ושוקולד‪ ,‬ויצאתי מהמקום בגרם מדרגות‬

‫שהוביל אותי אל הרחוב‪.‬‬
‫הגעתי למבוי סתום צר ומרוצף אבן שהתחבר אל באוארי‪ ,‬על‬