Page 137 - 30322

‫הרגע הנוכחי ‪|137‬‬

‫"מטורף‪ ,‬נכון?" אמרה בחיוך רחב‪" .‬כל כך חיכיתי לספר לך את זה!"‬
‫"אין מצב שזה צירוף מקרים‪ ",‬עניתי‪.‬‬

‫"ברור שזה לא צירוף מקרים! אגיד לך מה זה אומר‪ ,‬שגם אני‬
‫חלק מהסיפור שלך! המגדלור הפגיש בינינו כפי שהפגיש בין סאליבן‬

‫לשרה!"‬
‫הרעיון הלהיב אותה‪ .‬אותי הוא הפחיד‪.‬‬
‫"סאליבן גם סיפר לך את הסוף הטרגי של הסיפור?"‬
‫"כן‪ ,‬אבל אנחנו נשבור את הקללה!" השיבה בביטחון רב‪.‬‬
‫פתאום עלה בי פקפוק‪ .‬אולי סאליבן לא טעה באזהרות שלו‪.‬‬
‫אבל אז ליסה הרימה את הסדין‪ ,‬מציגה לי את גופה‪ .‬היא נשכבה‬
‫והושיטה את ידיה אליי‪ ,‬מלטפת את חזי ומצמידה אותי אליה‪ .‬שפתיה‬
‫ריפרפו על החזה ועל הצוואר שלי‪ .‬האצבעות גלשו על גבי‪ ,‬עברו על‬
‫קימור עמוד השדרה‪ ,‬ליטפו את צדי גופי ואת אחוריי‪ ,‬מזמינות אותי‬

‫לבוא אליה שוב‪.‬‬
‫כשבאתי אליה‪ ,‬כל האזהרות של סאליבן נשכחו ממני‪.‬‬

‫‪.3‬‬

‫בלי לדבר על כך‪ ,‬הבנתי שהסכמנו בעניין אחד‪ :‬לחיות את ההווה‪.‬‬
‫לא לתת לדבר להכתים את יופיו של הרגע‪ ,‬לא לכובד משקלו של‬

‫העבר ולא לאי־ודאות של העתיד‪.‬‬
‫כל עיסוק אחר נראה לנו בזבוז זמן (ואלוהים יודע שזמננו הלך‬

‫ואזל)‪ ,‬לכן היום הסתכם בדבר היחיד בעל ערך‪ :‬לאהוב‪.‬‬
‫נאחזנו זה בזה וכמעט שלא יצאנו מהמיטה‪.‬‬

‫‪09:00‬‬
‫הכנתי לנו ארוחת בוקר‪ .‬שתי כוסות קפה‪ .‬המאפים הגנובים המעולים‪.‬‬

‫פירורים על הסדינים‪ .‬אור שמש על ביצת העין שלנו‪.‬‬

‫‪10:00‬‬
‫ליסה אספה את כל הדיסקים שלה על המיטה והשמיעה לי את‬
‫השירים האהובים במערכת סטריאו שעמדה על השידה שלה‪ .‬שמעתי‬