Page 165 - 30322
P. 165
הרגע הנוכחי |165
לא הפנים של אמא או אבא שלי .או של אף גבר אחר.
למה דווקא הוא? עברו שלוש שנים מאז שראיתי אותו ,אבל
הזיכרון שלו ממשיך להטריד את ראשי.
איתו הרגשתי בסדר .בטוחה ,יציבה ,זקופה .כשהביט בי ,התמלאתי
אותה תחושה נדירה ,שאני ב ָמקום הנכון .הפכתי לאישה שתמיד
רציתי להיות.
אבל איך חיים עם גבר שקיים רק יום אחד בשנה?
גבר שלעולם לא אוכל להציג בפני הוריי.
גבר שאי־אפשר יהיה לבנות איתו משהו אמיתי.
גבר שאי־אפשר להתכרבל איתו בלילות של בדידות.
אלוהים אדירים!
אני מסיימת את הכוס שלי בלגימה אחת.
הערב אני זקוקה לו כל כך .הייתי נותנת הכול כדי לראות אותו
שב אל חיי.
בצורה ילדותית משהו אני משלבת אפוא את האצבעות ,עוצמת
עיניים ומתחילה להתפלל ,כמו שהייתי עושה בגיל עשר .אלוהים,
בבקשה תחזיר אליי את ארתור קוסטלו! אלוהים ,בבקשה תחזיר אליי
את ארתור קוסטלו!
דבר לא קורה כמובן .אני מרימה את ידי בהכנעה ומזמינה עוד
קוקטייל.
פתאום נשמע מהמטבח קול שבירה של זכוכית ,וכולם נבהלים.
כאילו מישהו שמט ערימת צלחות .ואז בוקעת צעקה מקפיאה
שמשתיקה את כל יושבי המקום .מבטים טרודים מסתובבים אל ירכתי
הבר .דלת המטבח נפתחת בחבטה ,וגבר מגיח כמו משום מקום.
גבר עם שיער מדובלל ,לובש מעיל של הצלב האדום.
