Page 163 - 30322
P. 163
הרגע הנוכחי |163
שלא אמור לטוס נמוך כל כך .מטוס שהמסלול הלא הגיוני שלו פוגע
במגדל השני.
זעקת ֵאימה מהדהדת בטיילת .האסון שאנחנו עדים לו סוריאליסטי
כל כך ,עד שכולנו נתקפים חוסר אונים .ואז ,בתוך פחות מדקה מתחוור
לנו שאנחנו לא רק צופים ,אלא גם שחקנים בדרמה שמתרחשת לנגד
עינינו .תובנה שמעוררת תנועת בהלה אדירה.
בשעה שרוב האנשים מתחילים לרוץ מזרחה אל גשר ברוקלין ,אני
מחליטה להתקדם אחרי אודרי אל זירת הפיגוע.
חמושה במצלמה שלה ,בין שפע האורות המבזיקים ,היא מנציחה
הלם ,פחדֵ ,אימה .החרדה הניכרת של אנשי כוחות ההצלה ,המבטים
האבודים ,ההמון המבולבל משוטט אנה ואנה ,בורח מכוורת בוערת.
במדרכות ,ברחובות ,מתחולל קלידוסקופ מזוויע :גופות מדממות,
משוסעות ,שרופות ,מעוותות בכאב .אכזריות של זירת מלחמה.
ביירות בלב מנהטן.
שברי זכוכית ,הריסות ופסולת מתכת בכל מקום .אלפי ניירות
מתעופפים באוויר .בכל מקום כאוס ,עשן ,אפוקליפסה .בכל מקום
צעקות ,ייאוש ,זעקות לאלוהים.
ואז מתפשטת שמועה בקהל :מטוס שלישי התרסק זה עתה לתוך
הפנטגון .השוטרים ,המומים מהמתרחש ,דוחקים בנו להימלט צפונה.
אני מחפשת את אודרי ,אבל היא נעלמה .אני זועקת את שמה ,אך
היא אינה עונה .על אף שאיני נמצאת בסכנה מיידית ,פחד מחלחל בי.
אני פותחת בריצה ברחוב צ'רץ' ,ורעש אדיר נשמע .נהמת הלווייתן,
זעמו של הדרקון.
אני מסתובבת וקופאת למראה הבלתי ייאמן :מגדל אחד קורס.
כאילו הוכה בברק ,גורד השחקים מתמוטט ונבלע באדמה בענן של
בטון ואבק.
אני מבועתת ,המומה .סביבי אנשים צורחים ,שועטים ,משתנקים,
מחפשים כל דרך מילוט ,להימלט ממתקפת האפר והפלדה שקוברת
את כל הנקרה בדרכה.
שריפה מתפשטת .גל של הריסות ,חורבות ומוטות מתכת שוטף
את הרחובות בשאון מחריד.
