Page 159 - 30322
P. 159
הרגע הנוכחי |159
באוזניות העברתי את הלילה בחקר המרחב הקיברנטי .יצרתי לעצמי
כתובת דוא"ל משלי ,האזנתי ללהיטים עכשוויים (Maria Maria
המסחרר של קרלוס סנטנה Californication ,של הרד הוט צ'ילי
פפרס Beautiful Day ,של יו־ 2ו־ Stanשל ראפר בשם אמינם),
וגלשתי במשך שעות באתרי העיתונים המקוונים ובקבוצות דיון
שדיברו על תופעת הארי פוטר ועל המאמר המדעי החדש בנושא
פענוח הגנום האנושי .כשגלשתי באתר של ה"רד סוקס" (קבוצת
הבייסבול האהובה עליי) ,ראיתי את השמש עולה.
סאליבן התעורר .ישבתי ואכלתי איתו ארוחת בוקר .ואז התקלחתי,
לבשתי בגדים נקיים ,נעליים נוחות ואת מעיל הצלב האדום הגדול
שלי.
"אל תשכח לקחת כסף! אי־אפשר לדעת לאן תגיע ",ייעץ לי סבא
ותחב צרור שטרות של חמישים דולר לכיסי.
הייתי מוכן ליציאה .ישבתי על הספה כמו אדם שעומד לצאת
לטיפוס.
"נתראה בשנה הבאה? בגילי הזמן אוזל ",רטן סאליבן.
"ברור ",הבטחתי" .בגילי הזמן עובר מהר מדי".
"אתה באמת רוצה את המעיל האדום הזה?" הוא הקניט אותי כדי
להדחיק את צער הפרידה שאיים להציף אותנו.
"אני אוהב אותו מאוד"...
כשריח פריחת התפוז החל לדגדג בנחיריי ,בטני התכווצה .העצבות
הגלומה בכל עזיבה ,החרדה בשל חוסר הידיעה היכן אתעורר.
"מה המקום הכי פחות נעים שאי־פעם ָנ ַח ָּת בו?" שאלתי את
סאליבן.
הוא גירד את ראשו וענה" ,קיץ ,1964בלב הארלם .שוטר הכה
אותי באלה ,ועד היום יש לי צלקת".
כל גופי התחיל לרעוד .שמעתי אותו נוזף בי" :סירקת את השיער
עם אצבע בשקע? אתה יודע ,ארתור ,העובדה שאתה מדלג בזמן לא
פוטרת אותך מאחריות למידה מסוימת של אלגנטיות"...
