Page 154 - 30322
P. 154
| 154גיום מוסו
"ממש עכשיו ",השבתי" .בדיוק התעוררתי על המדרכה בקצה
הרחוב".
"רו ֶאה? אין מקריות בעולם!" הוא קרא בהתרגשות" .בוא איתי,
קר פה!"
"לאן הולכים?"
"למקום היחיד בניו יורק שבו בטוח לא יקפא לנו התחת היום!"
ליוויתי אותו אל שלט מוסתר ברחוב :110בית המרחץ הטורקי־
רוסי.
המקום היה מוסד ותיק בן מאה שנה ,ששמו הלך לפניו בלואר איסט
סייד .כבר שמעתי אותו מדבר עליו בעבר ,אבל מעולם לא חשבתי
לבקר בו בעצמי .סאליבן ,לעומת זאת ,נראה מבקר קבוע במקום .הוא
בירך לשלום ברוסית את איגור ,העובד שקידם את פני הלקוחות :תורן
בגובה שני מטרים עם גוף גדוש פינות חדות .הענק הזה ,לבוש חולצת
פשתן רקומה מסורתית ,גילף חתיכת עץ בעזרת להב באורך עשרים
סנטימטרים .למראה סבא שלי הוא הניח את הסכין במתקן העץ שעל
הדלפק והתקדם לפגוש אותנו.
הוא נתן לנו חלוק ,מגבות ושני זוגות של נעלי בית והוביל אותנו
למלתחה .בגלל הסערה המקום היה כמעט שומם .לבשתי את החלוק
והלכתי בעקבות סאליבן במבוך של מסדרונות ומדרגות לולייניות.
עברנו על פני החמאם ,הג'קוזי ,הסאונה והפיזיותרפיה עד לחדר
שבזכותו התפרסם המוסד" :החדר הרוסי" .זה היה חדר גדול מצויד
בתנור ענקי עם אבנים לוהטות .מהרגע הראשון השרה עליי החום
הצחיח והקופח תחושה נעימה .בהשפעתו הרגשתי את נקבוביות עורי
מתרחבות ,את הסינוסים שלי נפתחים ,ואת הדם זורם בגופי במרץ
מחודש.
סאליבן ישב על מדרגות האבן הגבוהות והחמימות ביותר.
"אני מעדיף להגיד לך מיד ",פתח ואמר ,מזמין אותי בתנועת יד
להתיישב לצדו" .ליסה לא בניו יורק עכשיו".
לא ניסיתי אפילו להסתיר את אכזבתי.
"היא בצילומים בוונציה לאיזה מותג תכשיטים".
ונציה ...גם אם ליסה לא רצתה עוד להיות חלק מחיי ,הידיעה
