Page 150 - 30322
P. 150
| 150גיום מוסו
פתאום שמעתי — או חשבתי שאני שומע — קול של גבר מאחוריה.
"את לא לבד בחדר? יש איתך גבר?"
"לא נראה לי שזה עניינך".
הקנאה הקיצונית הזאת הייתה רגש חדש בשבילי .מעולם לא הייתי
רכושני .התפוצצתי.
"איך זה לא ענייני? חשבתי שאנחנו יחד .חשבתי שאת אוהבת
אותי!"
ליסה הניחה לדממה ארוכה להשתרר.
"אף פעם לא אמרתי לך שאני אוהבת אותך ,ארתור .וגם אם זה
היה נכון ,אני לא רואה מוצא לסיפור שלנו .האהבה אליך מביאה אך
ורק סבל .זה גרוע יותר מלהיות אשת אסיר ,שלפחות יכולה לבקר
אותו בכלא .גרוע יותר מלהיות אשת חייל שיכולה לפחות לחכות
לחופשות!"
סירנה צווחה מתחת לחלון .רכנתי וראיתי שתי ניידות משטרה
חונות לצד המדרכה .כמה שוטרים זינקו מהניידות ומיהרו אל מבואת
הבניין.
בסערת רגשות הזכרתי לליסה את המילים שאמרה לי בפעם
האחרונה.
"את בעצמך טענת שהמגדלור חיבר בינינו ,ושגם את חלק
מהסיפור שלי!"
היא נשפה בתסכול.
"אז טעיתי ,מה אתה רוצה שאגיד? זאת לא הפעם הראשונה שאני
מתלהבת מגבר בניגוד לכל היגיון .זה כבר כמעט הרג אותי פעם אחת,
כפי שאתה יודע היטב".
רעשים גרמו לי להרים את הראש .בשעה שהשוטרים הלמו בדלת
וציוו עליי לפתוח אותה ,ליסה הנחיתה עליי את המכה המוחצת.
"ארתור ,אתה לא יכול לבקש ממני להפסיק לחיות בזמן שאני
מחכה לך .אני לא רוצה שנתראה שוב .לעולם לא .אני לא יכולה
לעזור לך ,ולא רוצה להמשיך לסבול ",אמרה וניתקה.
הטחתי בזעם את שפופרת הפלסטיק של הטלפון במדף העץ .בו
ברגע הדלת נפרצה ,ושני שוטרים ממשטרת ניו יורק התנפלו עליי.
