Page 153 - 30322

‫הרגע הנוכחי ‪|153‬‬

‫‪.1‬‬

‫למרבה המזל‪ ,‬הייתי עטוף היטב‪ .‬היה לי עדיין את המעיל של‬
‫הצלב האדום‪ ,‬הסוודר והמגפיים המחממים שנתן לי זאקרי‪ ,‬שומר‬
‫בית הקברות לספינות‪ .‬הזיכרון האחרון שלי לא היה עליז במיוחד‪:‬‬
‫ביליתי את ליל השנה החדשה בתא מעצר במרחב ‪ 24‬בחברת כייסים‬
‫ומסוממים‪ .‬לא שתיתי שמפניה‪ ,‬אבל היה לי כאב ראש ובחילה כאילו‬

‫השתכרתי כהוגן‪.‬‬
‫פסעתי כמה צעדים זהירים‪ַ .‬ס ּפר עם ֵאת חפירה פינה את הכניסה‬

‫למספרה שלו‪ .‬הטיתי אוזן למבזק החדשות ברדיו שנשא איתו‪.‬‬

‫"סופת השלגים שזה עתה הכתה בצפון־מזרח ארצות הברית‬
‫מתבררת כסופה הקשה ביותר בחמש השנים האחרונות‪ .‬בניו‬
‫יורק‪ ,‬שבה ירדו יותר מ־‪ 35‬סנטימטר שלג הבוקר‪ ,‬המ ַפלסות‬
‫החלו ל ַפנות את הצירים הראשיים‪ .‬ראש העיר רודולף‬
‫ג'וליאני הכריז על פתיחה מיידית של שלושת נמלי התעופה‬
‫המרכזיים בעיר‪ ,‬אבל תושבים רבים בברוקלין ובקווינס עדיין‬
‫מנותקים מחשמל‪ .‬שלג עלול גם להפר את חגיגות השנה‬

‫החדשה מחר‪"...‬‬

‫פתאום עצרתי‪ .‬במדרכה ממול‪ ,‬גבר עטוף במעיל צמר נופף אליי‪.‬‬
‫בתחילה לא זיהיתי אותו‪ .‬הוא לבש כובע פרווה‪ ,‬וצעיף כרוך על‬
‫צווארו ועל פניו‪ ,‬ממש עד לעיניו‪ ,‬כמו ברדס‪ .‬ואז הוא צעק לעברי‪:‬‬

‫"שלום‪ ,‬ילד‪ ,‬נהדר לראות אותך שוב!"‬

‫‪.2‬‬

‫החיבוק שלנו נמשך שתי דקות שלמות‪ .‬היה נעים לפגוש את סאליבן‪.‬‬
‫בשלוש השנים האחרונות התגעגעתי לסבא שלי יותר משרציתי‬

‫להודות‪.‬‬
‫"מתי חזרת?" שאל והניח שתי ידיים על כתפיי‪.‬‬
‫הוא כבר היה בן יותר משמונים אבל עדיין נראה בכושר‪ :‬תנועה‬
‫גמישה‪ ,‬מבנה גוף של מתאגרף‪ ,‬מבט חד וצלול‪ ,‬זקן עבות אך מטופח‪.‬‬