Page 152 - 30322
P. 152
2000
החדר הרוסי
הוא ָחבק את הים במבטו והבין את
הבדידות האיומה שהיה אפוף בה.
אך המשיך לראות בקיעים במעמקי
האפלה.
— ארנסט המינגוויי
.0
שוב הקור.
אוויר קפוא שמפלח אותך ,חוצה אותך ,משתק אותך.
אני רועד מכף רגל ועד ראש .הנשימה נקטעת ,השפתיים קופאות,
השיער רטוב .הפנים מכוסות כפור.
אני פוקח עיניים בכאב ,מנסה לקום אבל מועד ומוצא את אפי
בתוך מרבד של שלג.
אני מזדקף ונשען על מעקה גרם המדרגות ,ממצמץ כדי לפענח
את שמות הרחובות.
אני על המדרכה ברחוב נטוש באיסט סייד .פינת שדירה ֵאיי
וטומפקינס סקוור פארק.
אני המום מהדממה הנדירה כל כך במנהטן .העיר נפרשת סביבי
על פני מפה לבנה כפנינה .על שכבת השלג העבה מהדהדים שמיים
אפורים ,שפתיתים ממשיכים להסתחרר בהם.
