Page 147 - 30322
P. 147
הרגע הנוכחי |147
להשתגע .טעות של תאריכים במעגלים החשמליים ,ככה הם אומרים.
לדעתי הכול קשקוש".
לא הבנתי מה הוא אומר .נכנסתי לסלון ,שם פעלה הטלוויזיה.
הבטתי בכיתוב בתחתית המסך והבנתי מיד.
31בדצמבר .1999
ערב "סוף העולם".
.2
כשהגעתי לביתה של ליסה ,גיליתי שהדלת סגורה .נדרש לי זמן רב
לצאת מסטייטן איילנד ולחצות את מנהטן עד למורנינגסייד הייטס.
כמו בכל שנה בתקופת החגים ,רבבות תיירים הציפו את ניו יורק.
חגיגות המילניום של 31בדצמבר לא סייעו למצב .שוטרים נפרשו
בכל העיר .סביב טיימס סקוור נחסמו כמה רחובות לתנועה ,ונוצרו
פקקי תנועה רציניים ברחבי המידטאון.
והאישה שאהבתי לא הייתה שם.
או ליתר דיוק ,היא הייתה בכל מקום .בסוף ,1999דמותה של ליסה
שצולמה בשחור־לבן לקמפיין של "קלווין קליין" הוצגה בכל שטחי
הפרסום בניו יורק .נתקלתי בה בלוחות הזכוכית העבים של תחנות
האוטובוס ותאי הטלפון ,על צדי אוטובוסים ועל גגות מוניות .תמונה
מינימליסטית אסתטית :שיער רטוב ,שדיים חשופים מוסתרים בזרוע
מצטנעת .ליסה חשפה את דמותה הגבעולית על חוף בהמפטונס.
ניסיתי להאזין ליללה של רמינגטון .אבל נראה שהחתול לא
בדירה.
כדי לוודא סופית דפקתי על הדלת כמה פעמים.
"לא צריך להתעצבן ככה! אתה יודע טוב מאוד שהגברת לא
בבית!"
לנה מרקוביץ' ,השכנה הזקנה ממול ,הופיעה על מפתן ביתה עם
גלגלי שֹיער וארס בזוויות הפה .ראשו של רמינגטון הגיע בעקבותיה,
והוא התקרב להתחכך ברגליי.
"בוקר טוב ,גברת מרקוביץ' .את שומרת על החתול של ליסה?"
"איזו הבחנה דקה ,בחור צעיר!"
