Page 155 - 30322
P. 155
הרגע הנוכחי |155
שהיא נמצאת במרחק שבעת אלפים קילומטר ממני הנחיתה מהלומה
אדירה על מצב הרוח שלי .בעודי מעסה בשקט את רקותיי ,אמר סבא:
"היא סיפרה לי הכול .תאמין לי ,קיבלתם החלטה נבונה".
"אי־אפשר לומר שהיא נתנה לי ברירה"...
החום גבר בחדר הרוסי .הבטתי במד הטמפרטורה שעל הקיר:
שלושים ושתיים מעלות.
"הבחורה הזאת מצאה חן בעיניי מיד ",המשכתי ושיפשפתי את
העיניים" .ססגונית ,פראית ,קפריזית ,סוחפת".
סאליבן ,שהכיר אותה טוב ממני ,לא הצליח לכבוש חיוך .אבל אני
פרצתי בבכי בפתאומיות מוחלטת.
"לעזאזל ,אני לא מאמין שלא אראה אותה שוב!"
סבא הושיט לי מגבת במבוכה קלה.
"תפתח דף חדש ,ארתור".
"זה קשה ",אמרתי וניגבתי את פניי.
"אני יודע ,אבל תחשוב בהיגיון ,אתה לא יכול לבקש ממנה לחכות
לך .אתה לא יכול לבקש ממנה להישאר נאמנה .לא אנושי לדרוש את
זה ממישהי".
לראשונה הרמתי ידיים" .אתה כנראה צודק".
עצמתי עיניים לכמה דקות ,מתמסר לחום הסאונה הממריץ.
"אבל אתה הצלחת לשמור על האהבה של שרה ",ציינתי.
סאליבן משך בכתפיו ונשם עמוק .כמו בכל פעם שדיבר על העבר,
עיניו נצצו ופניו התרככו.
"היא הייתה אישה אחרת ,בתקופה אחרת ,בדור אחר ,ותראה לאן
זה הביא אותי .הרגתי את האישה שאהבתי ,ולא יכולתי לעשות כלום
כדי להציל את הבת שלי".
הכרתי את הסיפור שלו ,את סופו הטרגי .אלא שבאותו יום,
כששמעתי אותו בפעם המי־יודע־כמה ,משהו הטריד אותי.
"אבל איך שיכנעת את שרה לחכות לך? איך הצלחת לגרום לה
להצליח לאהוב אותך ,אם נפגשתם מעט כל כך?"
הוא קם ונופף בשתי ידיו .חשבתי שהוא עומד לענות לי ,אבל
במקום זאת הוא לקח דלי עץ מלא ֵמי קרח ורוקן אותו על גופי.
